קטגוריה: ארוחת בוקר

בהמשך ישיר לפוסט של העוף המטוגן, בו התרפקתי על זיכרונות ילדות מהשנים שגרה משפחתי בצפון קרוליינה, היום אני משלמת לכם חוב בדמות הביסקיטס המפורסמים שהיינו

סלט תפוחי האדמה הנוסטלגי של חמותי יהודית הוא הכי "של פעם", ברמת שימורי הגזר והאפונה (שמודה שעד להכנת סלט זה טרם יצא לי לרכוש), אך

לחם תירס הוא אחד המאפים האמריקאים היותר ידועים, אותו אוכלים בעיקר לצד המנה העיקרית, למרות שהוא גם קצת קינוח. נהוג להגישו לצד ברביקיו טוב וקולסלו,

כמו רבים אחרים, גם אני ביליתי בתקופת החגים ביוון היפיפייה, שם אכלתי הרבה צזיקי, סופלקי, גירוס וכמובן פטה על שלל צורותיה – בסלט, במאפים, מטוגנת,

לקראת ראש השנה נשאלתי אם יש באמתחתי מתכון לחלת דבש. "האמת שלא" עניתי, אך הגלגלים בראש כבר התחילו לפתוח מגירות מהעבר. תוך שניות נזכרתי ב-"האני

גם את לביבות הזוקיני הדקיקות והנפלאות הללו, אמי, האמנית בגוף ובנשמה, אלתרה במטבחה לפני מספר שבועות לקראת אירוח חברים ספונטני.

את הצלחת הבאה אני מרכיבה כבר שנים רבות, והאמת היא שאף פעם לא חשבתי להעלות אותה לבלוג, הרי מדובר בטייק אוף לסלט קפרזה הידוע והאהוב,

התלבטתי רבות כיצד לקרוא לדבר הלחמי הטעים כל כך שכבר אציג בפניכם? האם מדובר בגרסה שלי ללאפה? לא.. הרי הלחם הזה הרבה יותר עדין ורך

את גבינת הריקוטה המתובלת הזו טעמתי לראשונה בתחילת סדנה אצל בושי המהממת כנשנוש פותח, לפני שצללנו לסדנה המעולה של עלאא מוסא (שסיפרתי לכם עליה פה).

רק בחודשים האחרונים גיליתי את בצק הפילו, איתו אני נהנית לאלתר מתכונים שונים, מלוחים ומתוקים. עד אותו גילוי מרעיש, בצק העלים (על בסיס החמאה כמובן)

כפי שיצא לי כבר לספר לכם בפוסט של עוגת הלימון ושמן הזית, נתי, חברתי היקרה, שבשנים האחרונות הפכה גם לקונדיטורית, היא אמריקאית בלב ובנשמה (בכל