קטגוריה: פיסטוקים

כשהייתי צעירה (יותר, אני עדיין צעירה ), בימיי התל אביביים, היה בית קפה קבוע שחברותיי ואני אהבנו לפקוד, בעיקר בשעות הקטנות של הלילה כמובן, אבל

את הסלט הצבעוני והפריך הבא מארין אכלה כשהוזמנה לחברים לארוחת צהרים, וכמו החברה שהיא, מיד יצאה לחקור מה בדיוק קורה שם בקערה, כדי לדווח אחורה

את סוכריות הסלמון הכיפיות האלה (קרדיט לשם אליי, תודה רבה ), אודי'לה ומיכקוש הביאו לארוחת החברים האחרונה שלנו (מסורת שכבר סיפרתי לכם עליה במתכון של

המלבי הוא אחד הקינוחים שמשפחתי הכי הכי אוהבת. לא משנה כמה חידושים אכין, למלבי תמיד יהיו המון קונים. האמת היא שכבר שנים מיקה בתי הבכורה

לפני מספר שבועות, הוריי טיילו בצפון ועצרו לביקור בראש פינה אצל רחלה המהממת, שפינקה אותם בארוחה שווה במיוחד ולקינוח הגישה אינטרפרטציה מיוחדת ביותר לבקלאווה, שהייתה

את מנת האורז המיוחדת הבאה עדידס הביאה לארוחת "על האש" שהוזמנו אליה. עוד לפני שלקחתי ממנה ביס, ידעתי שאת המתכון הזה אני ארצה כאן בבלוג.

את מנת הדג שאני עומדת לספר לכם עליה היום, הכנתי לראשונה עם ניר בארוחה המשותפת שבישלנו יחד בחג שבועות האחרון (שסיפרתי לכם עליה כאן).

בשבת האחרונה הוזמנו לחברים, והחלטתי שאני חייבת להכין משהו חדשני עם ערימת המישמשים הנפלאה שרכשתי בשוק.

על הקינוח המהיר והקליל הזה, שאין בצידו טיפה אחת של עבודה או הכנה, אלא אך ורק הרכבה פשוטה ברמה המביכה, שמעתי כבדרך אגב.

בשנה החולפת מתכונים של אטריות זוקיני ודומיהם היו כל כך טרנדיים שלא היה ספר בישול/בלוג/פינה בטלוויזיה שלא הציגו את הוורסיה שלהם למנה הבריאה.