ברוסקטה ריקוטה, לימון ונענע

את גבינת הריקוטה המתובלת הזו טעמתי לראשונה בתחילת סדנה אצל בושי המהממת כנשנוש פותח, לפני שצללנו לסדנה המעולה של עלאא מוסא (שסיפרתי לכם עליה פה). בושי דאגה שנרגיע את קיבתנו במטבל ריקוטה הזה שהוגש לצד פרוסות לחם טוב וקפה. כמה פשוט – ככה טעים ורענן. ביסים נפלאים ומדויקים, כאלה שמתחשק לחזור ולשחזר שוב ושוב ובקלות רבה.

היום אציג לכם את אותם ביסים במתכונת של ברוסקטות, בהמשך לסדרת קרוסטיני/ברוסקטות שהתחלנו במתכון של הקרוסטיני עם ברי ואגסים מקורמלים. אתם כמובן מוזמנים להגיש את גבינת הריקוטה המתובלת הזו פשוט בקערה קטנה, כחלק מארוחת בוקר/בראנץ למשל, רק אל תשכחו לפזר מעט נענע קצוצה, שלוק של שמן זית ומלח ים מעל עם ההגשה – אם כבר, אז כבר .

אם אתם מוצאים ריקוטה פרסקה (כמו במתכון המצוין הזה), אז לכו עליה בלי להתבלבל, אך אם לא, זה גם ממש בסדר – ריקוטה טובה ורגילה (לא מלוחה) גם תעשה את העבודה (כמו הריקוטה שהשתמשנו בה בלזניה של מאיוש).

ישנה אופציה להעניק בעיטה קטנה ומעקצצת לממרח שלנו עם קמצוץ פלפל קאיין – תבלין שאם עוד לא הכרתם – עכשיו הוא בהחלט הזמן! הוא מקפיץ כל כך הרבה מאכלים – מביצה מקושקשת, מרק ועד ממרחים שונים ומגוונים. בושי הכירה לי אותו לפני שנים, כאשר עדיין אי אפשר היה למצוא אותו בארץ –  אז דאגתי למלאי בנסיעותיי לחו"ל. אך כיום, ניתן למצוא את התבלין בהרבה סופרים/מעדניות בארץ – אני ממליצה להוסיף אותו לריקוטה הזו בפרט, ולתבשילים שונים בכלל.

קבלו מתכונצ'יק קליל וכיפי, הכי מרענן בזכות השילוב המנצח של גרידת הלימון ועלי הנענע הקצוצים, שיחדיו לגמרי מספקים את הסחורה כשמחפשים טעמים פרשים. לצד כוס יין צונן מדובר בכיבוד האולטימטיבי.

מצרכים:

1 קופסא ריקוטה פרסקה או ריקוטה רגילה (250 גר')

גרידה מלימון אחד

לחם ג'בטה/בגט פרוס

שן שום גדולה חצויה

חופן עלי נענע קצוצים

מעט מלח ים

מעט שמן זית (הסבר בגוף המתכון)

אופציונאלי: קמצוץ פלפל קאיין (מומלץ!)

הוראות הכנה:

מחממים את התנור לחום של 200 מעלות.

מוזגים לקערית מעט שמן זית, מורחים עם מברשת את פרוסות הלחם וקולים למשך כ-5 דקות.

במקביל, מערבבים בקערה את הריקוטה, גרידת הלימון, פלפל הקאיין (אם משתמשים) מעט מלח ים ושלוק שמן זית.

משפשפים את פרוסות הלחם הקלויות בשן השום, מורחים בנדיבות בממרח הריקוטה המתובל, מפזרים מעט נענע קצוצה, מזלפים עוד קצת שמן זית ומפזרים עוד כמה גבישי מלח – ומגישים.

עד הפעם הבאה,

מיכל