סנטה קתרינה

הדפס מתכון הדפס מתכון
Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כבר כמעט שנתיים שסנטה קתרינה של תומר אגאי, היא פנינה יקרת ערך בסצינת האוכל והבילוי התל אביבית.

כל מה שתחפשו ביציאה טובה, נמצא במקום הקטן והלוהט הזה: האוכל מצוין (לא פחות), האווירה קלילה וקולעת והמתחם – (עדיין) מבעבע (להזכירכם, גם המקום המעולה הזה נמצא במרחק כמה פסיעות, באותו מתחם).

התפריט הוא ים תיכוני פרי-סטייל ויצירתי, לא מעונב ולא מחולק לראשונות ועיקריות, עם דגש חזק על הטאבון הגדול של המקום, שמנפיק הרבה ממנותיו המוצלחות.

מתלבטים לאן לצאת לדייט או ליציאה עם זוג חברים? הגעתם ליעד. חוויה שכולה כיף וטעם לפניכם (ולאחרונה, גם בצהרים).

חזרנו לסנטה קתרינה לאחר מספר חודשי היעדרות. שמחנו לגלות כי שום דבר לא השתנה. מי אמר ששגרה זה רע?

הזמנו שולחן (ב-sms, כמה נוח) לארבעה בחוץ המקורה והמחומם. מארין, הנסיכה הבלגית שלי – או בשמה השני גרייס (קלי, דה?)- ואני אפשרנו לבנים, בנדיבותנו הרבה, להתייבש בפקק/תור הקבוע של חניון בית הכנסת הגדול והתארגנו על אפרול שפריץ ראשון של הערב, בזמן שחיכינו שיסדרו לנו את השולחן.

כששי ואורן סוף סוף הצטרפו, היינו כבר אחרי הזמנת האוכל. הרי, ביננו, אין ממש צורך בנוכחותם בהזמנה, נכון?

ראשון, נחת על שולחננו בייגלה ירושלמי מהטאבון עם דואה מאלכסנדריה, שמן זית ומסבחה של הבית (16 ₪) . אלו היו ביסים רכים ומנחמים של התחלת ארוחה. כבר עם הביס הראשון מבינים, שהטאבון של המקום מסוגל לפנק בטעמים נפלאים.

בייגלה ירושלמי

ירקות צלויים מהטאבון עם טחינה הר ברכה ושמן זית (42 ₪), המשיכו את קו המחשבה וכללו בטטה, כרובית, סלק, שעועית, זוקיני, עגבנייה ושומר שקיבלו טיפול וצלייה נכונים בטאבון (כן שוב הוא). פשוט וטוב.

ירקות בטאבון

בבת אחת, הצטרפו שלוש מנות מגרות ויפות לשולחן, אפשר לומר שהחגיגה רשמית החלה (לחובבי הז’אנר.. חלקנו (רק אורן ) דילגו על “נאגלה” זו וחיכו למנות הבאות..). קובהניה של פילה בקר נא, קצוץ דק עם בורגול, קישואים מחברון וחרדל מתקתק (46 ₪) היה מורכב משני טוסטונים עליהם הונחו שתי “קובבות”, שהיו עשויות מבשר טרי שבטרי, מתובלות בצורה מדויקת, המחמיאה לחומרי הגלם השווים.

קובהניה החלה קלויה עם בשר סרטנים בחמאה חומה, סלט תירס עם פלפלים וכוסברה (48 ₪) הייתה פרוסה כל כך טעימה ומענגת, שבדיעבד חשבתי כי יכלו לפרגן בעוד אחת . הטעמים של בשר הסרטנים הנימוח יחד עם החמאה החומה והחלה הרכה מבפנים והקריספית מבחוץ, היו מענגים במיוחד, ממש כמו עננה של אושר (מושחת) בפה.

חלה בשר סרטנים

הביס הבא של הסביצ’ה הערבי, טונה אדומה, עשבי תיבול, בורגול, צזיקי מקישואים צלויים ואריסה (54 ₪), לא פגע ברף הגבוה שקבעו המנות הקודמות. המנה זעקה פרש מכל עבר, בדיוק כמו שאני אוהבת: העשבים הירוקים והרעננים, הצזיקי הצונן והמתובל יחד עם קוביות הטונה האדומות והטריות: יאמוש.   

סביצה טונה

למרות, שכאמור, כמו ברוב המסעדות כיום, התפריט אינו מחולק לראשונות ועיקריות, אפשר לומר כי כעת הגיע תורו של האוכל ה”רציני” יותר. חשוב לציין כי הפיצות של סנטה קתרינה לא פחות ממעולות (שוב, חוזרים לנקודת הטאבון), אך החלטנו הפעם לדלג עליהן, לטובת מנות משובחות אחרות.

אל דאגה, לא זנחנו לחלוטין את אגף הבצקים (חס וחלילה) וכן הזמנו גירוס טלה על חצי פיתה קלויה, צזיקי, סלט ירקות צלויים ועשבי תבלין (56 ₪). משום שזו מנה בעלת פוטנציאל להתאים כמו יד לכפפה לאורן, ביקשנו להמיר את הצזיקי (אותו רענן ממנת הסביצ’ה הקודמת) בטחינה. חתכנו את הפיתה לארבעה רבעים יפיפיים, שכל אחד מאתנו שאב בחמש שניות, בשילוב עם טבילה פה ושם בשתי הסלסות הפיקנטיות המגיעות לצד הפיתה הקלויה. ההחלטה הגורפת הייתה כי חייבים להזמין סיבוב נוסף של הטוב העסיסי הזה, אבל אז הגיעו שתי מנות הפילה שהזמנו: אחד של מוסר ואחד של בקר.

פיתה גירוס טלה

מנת הפילה מוסר על רוטב בר בלאן וירקות חורף ירוקים (108 ₪) הייתה קלאסית ועשויה היטב. רוטב החמאה היה עשיר וקטיפתי כמצופה, בן זוג אידיאלי לפילה המוסר הבשרני אותו הוא ליווה. הברוקולי והשעועית הירוקה שמרו על פריכותן ונהנינו לנשנש אותם אחרי סיבוב נוסף ברוטב החמאה (ירקות זה דיאטטי, לא?).

מוסר בר בלאן

לפילה בקר עם בצלים צלויים, כרישות מזוגגות וקרם חציל (108 ₪) הגעתי כבר די שבעה (אפילו לי זה קורה לפעמים). למנה כזו מגיע לזכות בקבלת פנים של סכין בין השיניים ורעב בעיניים, לא פחות, ועל כך אני מתנצלת בשם הועד וההנהלה. הבשר היה רך ונמס בפה בשילוב עם הציר הנפלא, שנוצר מהבצלים הצלויים והכרישות המזוגגות – מדובר היה בחגיגה שסיימה את חלקה הארי של הארוחה המוי טעימה הזו.

פילה בקר

מרוב שהייתי מרוצה, שבעה ועייפה, באופן די חריג, הצעתי לוותר על קינוח.. אך שותפיי לשולחן ביקשו לסיים עם טעם מתוק בפה, ו- party pooper אני לא. הבנים הופקדו על בחירת הקינוחים, עליהם סיפרה המלצרית, ברגע בו נעדרתי מהשולחן (to powder my nose of course) . מוס שוקולד עם הר קצפת ועוגת סולת לא היו מפילי לסתות אבל לגמרי עשו את העבודה.

מוס שוקולד

עוגת סולת

אם כן, סיימנו את הארוחה באותה נימה מוצלחת בה היא התחילה: פשוט וטוב, כאשר בין שתי פרוסות אלו היה הרבה בעבוע גועש, מטריף וטעים.

עד הפעם הבאה קתרינה יקירה

עשוי לעניין אותך גם

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

Published by

2 תגובות על “סנטה קתרינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *