קטגוריה: מנה עיקרית

המתכון הקליל והכל כך מרשים הבא מגיע בעקבות הפוסט הקצרצר אך הקולע (אם יורשה לי) של ממרח השום. מי שלא נמנה באגף חובבי השום (אנשים

בנותיה של זיוה דודתי (הזכורה לכם מסלט הגזר הפיקנטי) התפלאו שאני לא מכירה את הקציצות של אמן, בסגנון: "מה? לא טעמת את הקציצות של אמא?!

את המנה הבאה אמי למדה להכין לפני שנים רבות מאם שכולה, ממוצא סורי-חאלבי, כשהייתה מגיעה אליה לביקורי בית עוד כשעבדה כעובדת סוציאלית במשרד הביטחון. מאז,

לאחרונה מאד מתחשק לי כרוב ממולא ביתי, טוב ומנחם. החשק התחיל כשליאת סיפרה לי על סיר הממולאים המגרה שלה ומאז הוא איתי. שיחה אחת נוסטלגית

את המתכון הבא הגיתי בערב שישי סוער וגשום. החלטתי לעשות טייק "עוף" על מנות האורז ועוף האחרונות שהעליתי כאן בבלוג (כמו הסיר עוף ואורז ג'ינג'י

כבר זמן מה שמתחשק לי לעלות לבלוג מתכון לפסטה ורוטב בסיר אחד – כזו שמכניסים אליה את כל המצרכים מראש ופשוט מחכים.

הפשטידה הבאה היא אחת הקלות והמוצלחות – מכינים אותה צ'יק צ'אק, בקערה אחת, וכעבור שעה וקצת נהנים בלי רגשות אשם (רק 1/3 כוס שמן זית

החורף הגיע בשעה טובה ואיתו מגיעים החשקים (לפחות אצלי) לתבשילים מעט כבדים יותר, מנות מנחמות וריחניות שמתחשק לחפור בהן עם כף גדולה.

את המנה הזו אכלנו לארוחת צהרים אצל הקמזלים, באותה שבת בה נפרדנו לפני שעברו לחו"ל.

כשנגסתי לראשונה במעטה הפריך והשחום של הקציצה הזאת, שניה לאחר שיצאה מהמחבת, הופתעתי לגלות עד כמה היא טעימה! הרי בואו נודה על האמת, מדובר בקציצת

על המנה הבאה קראתי באתר של הניו יורק טיימס בשיטוט לילי בטלפון (מוכר למישהו? 😀) ותוך שניות ידעתי מה אני מכינה לארוחת הערב למחרת.

על המנה הזו אני שומעת מרוני זה זמן מה. אותה סבתא מצרית אהובה שלה, שהביאה לנו את  המג'דרה המעולה, היא שאחראית גם על פשטידה נפלאה