קטגוריה: שום

הסלט הבא הוא הסלט שאבי הכי אוהב שאני מכינה לו. לטענתו, הוא מסוגל לאכול ממנו בוקר, צהרים וערב. זהו סלט עגבניות ועשבי תיבול טרי ורענן,

ירקות ירוקים מוקפצים היא אחת התוספות הכי שגורות במטבחי. כל פעם הרכב ירוקים אחר "עולה למגרש", לעיתים אני נצמדת רק לירק אחד ופעמים אחרות משלבת

פילה דג בתנור הוא אחת המנות הקבועות אצלנו בבית. לרוב אני מכינה אותו הכי פשוט: זילוף של שמן זית, מלח ים, מעט פלפל שחור ואם

לפני ימי הקורונה, אחת ארוחות השישי המשפחתיות השגרתיות האחרונות שהיו לנו, שמי ידע עד כמה יש להעריך אותה ומי תיאר לעצמו את הבידוד החברתי והמשפחתי

בהמשך לפוסט של הבשר המפורק, בו סיפרתי לכם על ארוחת הסילבסטר האסייתית השווה שבישלתי לחבריי, היום הגיע תורם של החמוצים האסייתיים הפשוטים אך הממכרים שלי,

כבר זמן מה שמתחשק לי לצאת מקופסת הטחינה שלי.. לשבור את ההרגל, לגוון ולנסות טעמי טחינה חדשים. אך איכשהו תמיד במאני טיים ("כולם לשבת, האוכל

שמו הבולגרי של סלט החצילים, הפלפלים והעגבניות שכבר אספר לכם עליו הוא "קיופולו". דידוש יקירתי (שמוכרת לכם מתפוחי האדמה קווץ' ומרק החצילים, בין היתר) היא

המרק הבא הוא הגרסה של דודתי זיוה (שמוכרת לכם מסלט הגזר הזה) למרק כתום. כזכור לכם (יומרני מדי מצידי?), הגרסה של אמי (שכבר לפני שנים

את המתכון הקוריאני הבא, אותו למדה לפני שנים מבחורה פיליפינית בלוקסמבורג, העבירה לי צוקי הבלתי נלאית, אחת הבחורות היותר נמרצות שאני מכירה. היא סיפרה לי

מארחים לעל האש/בראנץ' ורוצים לפנק במנה קצת יותר מיוחדת לצד הסלטים הקבועים? הגעתם לפוסט הנכון.