קטגוריה: שום

לפני ימי הקורונה, אחת ארוחות השישי המשפחתיות השגרתיות האחרונות שהיו לנו, שמי ידע עד כמה יש להעריך אותה ומי תיאר לעצמו את הבידוד החברתי והמשפחתי

בהמשך לפוסט של הבשר המפורק, בו סיפרתי לכם על ארוחת הסילבסטר האסייתית השווה שבישלתי לחבריי, היום הגיע תורם של החמוצים האסייתיים הפשוטים אך הממכרים שלי,

כבר זמן מה שמתחשק לי לצאת מקופסת הטחינה שלי.. לשבור את ההרגל, לגוון ולנסות טעמי טחינה חדשים. אך איכשהו תמיד במאני טיים ("כולם לשבת, האוכל

שמו הבולגרי של סלט החצילים, הפלפלים והעגבניות שכבר אספר לכם עליו הוא "קיופולו". דידוש יקירתי (שמוכרת לכם מתפוחי האדמה קווץ' ומרק החצילים, בין היתר) היא

המרק הבא הוא הגרסה של דודתי זיוה (שמוכרת לכם מסלט הגזר הזה) למרק כתום. כזכור לכם (יומרני מדי מצידי?), הגרסה של אמי (שכבר לפני שנים

את המתכון הקוריאני הבא, אותו למדה לפני שנים מבחורה פיליפינית בלוקסמבורג, העבירה לי צוקי הבלתי נלאית, אחת הבחורות היותר נמרצות שאני מכירה. היא סיפרה לי

מארחים לעל האש/בראנץ' ורוצים לפנק במנה קצת יותר מיוחדת לצד הסלטים הקבועים? הגעתם לפוסט הנכון.

הממרח החריף הבא הגיע אלינו היישר ממטבחה המרוקאי של אמא של גיסתה המהממת והיחסית חדשה של אביגוש, ששמה רחל (במלעיל ולא בשום אופן אחר היא

ביום הבחירות המקומיות האחרון, שהיה גם שבתון מבורך ונפלא, החלטנו בשיא הספונטניות להרים ארוחת "על האש" קטנה בצהרים.

לאחרונה יוצא לי לאכול יותר ויותר קינואה. למרות שהיא פופלרית במטבח הביתי כבר שנים רבות כתוספת בריאה ביותר (חלבון מלא, חומצות אמינו בשפע, סיבים תזונתיים

כפי שיצא לי לספר לכם כבר בעבר (למשל כאן וכאן), סבא מישה האהוב שלי כבר כמה שנים טובות לא ממש איתנו, עקב מחלת האלצהיימר הארורה