קטגוריה: בשר

השנה, סוף סוף, היה לנו חורף כמו שחורף צריך להיות. לעומת כמה מחברותיי שקיללו כל רגע וחיכו שהשמש תחזור לפריים טיים, אני דווקא ממש נהנית

על המנה הבאה יש לי פוד-קראש רציני. חיפשתי תירוצים להכין אותה כמעט לכל אירוע שאירחתי בחודשים האחרונים וכל פעם, ללא יוצא מן הכלל, היא חוסלה

הגולש הבא הוא תולדת שילוב של כמה מתכוני גולש נפלאים שאכלתי – בעיקר של יעלי ושל השף מיכאל כץ. לקחתי את החלקים האהובים עליי מהמתכונים

זוכרים את פוסט הורניקס האגדי? (איך אפשר שלא?  אחד הפוסטים הכי נקראים כאן בבלוג, שכמעט בכל רגע נתון ישנו מישהו צופה בו איפשהו בעולם) אותם

בשנים האחרונות, מנת העראייס – הלוא היא הפיתה הממולאת בשר – הפכה לטרנד של ממש. נפתחו דוכנים רבים שמתמחים בפיתה המדוברת כמו גם מסעדות ושפים

המנה הזו נולדה אצלי במטבח מאילוץ. שניה לפני שרצתי מהבית בבוקר הבנתי שלא דאגתי לילדים לצהרים ולא הפשרתי שום דבר. מצאתי במקפיא שאריות בשר ועוף

בנותיה של זיוה דודתי (הזכורה לכם מסלט הגזר הפיקנטי) התפלאו שאני לא מכירה את הקציצות של אמן, בסגנון: "מה? לא טעמת את הקציצות של אמא?!

לאחרונה מאד מתחשק לי כרוב ממולא ביתי, טוב ומנחם. החשק התחיל כשליאת סיפרה לי על סיר הממולאים המגרה שלה ומאז הוא איתי. שיחה אחת נוסטלגית

החורף הגיע בשעה טובה ואיתו מגיעים החשקים (לפחות אצלי) לתבשילים מעט כבדים יותר, מנות מנחמות וריחניות שמתחשק לחפור בהן עם כף גדולה.

על המנה הזו אני שומעת מרוני זה זמן מה. אותה סבתא מצרית אהובה שלה, שהביאה לנו את  המג'דרה המעולה, היא שאחראית גם על פשטידה נפלאה

ארוחת ראש השנה ממש מעבר לפינה (רק שני ימי ההולדת של ילדיי נמצאים בדרך 😀), ומי שהתפריט שלו עוד לא סגור הרמטית, או לחילופין, לא

מסעדת ברביקיו קוריאני עדיין אין בארץ (לפחות לא שידוע לי..) אבל ברבע שעה עבודה, ממש "על הדרך" אנחנו יכולים להכין לנו בקלות קערה מלאה בטעמים