קטגוריה: סלטים

מציאות הזויה ביותר עוברת על כוחותינו בימים אלו.

בהמשך לפוסט של הבשר המפורק, בו סיפרתי לכם על ארוחת הסילבסטר האסייתית השווה שבישלתי לחבריי, היום הגיע תורם של החמוצים האסייתיים הפשוטים אך הממכרים שלי,

הסלט הבא נמנה על החבורה האקסלוסיבית של אותם סלטים שיבקשו מכם להכין פעם אחר פעם, אירוע אחר אירוע. אותם סלטים שכולם יבקשו את המתכון שלהם

כולם מכירים את סלט תפוחי האדמה והמיונז הידוע "של פעם". היום אני גאה להציג בפניכם גרסה חדשנית וכה טעימה לאותו סלט ידוע (שכבודו במקומו מונח,

בעלעוליי במגזין הבישול הבריטי Olive נתקלתי בכתבה של כמה עמודים על בישוליה של שפית ממאוריציוס, לא פחות, המגוללת את סודות האוכל המקומי של האי.  במיוחד

לסלט הבא קוראים אצלי בבית סלט סושי – למרות שאין בו לא דג ולא אורז (בגרסה שאציג בפניכם גם אצות אין).

כפי שאתם כבר יודעים, אני מאד אוהבת סלטים ונהנית מדי פעם לגוון ולהפתיע את עצמי ואת משפחתי וחבריי בסלט חדש. לפעמים, כל שצריך הוא רוטב

הפעם הראשונה ששמעתי על הסלט הזה הייתה מאמי, לאחר שטעמה גרסה שלו בטברנה ביוון. אהבתי את הרעיון של לקחת את הקומבו המנצח של אבטיח ובולגרית,

כפי שסיפרתי לכם במתכון של הקינואה עם פטריות, בצל ושום, הקינואה נכנסה לרשימת המאכלים הקבועים אצלי במטבח די באיחור, אך מאז שאימצתי אותה, היא צמצמה

הסלט הבא הוא סלט הדגל של מסעדת Malibu Farm  המפורסמת בקליפורניה, הוא נקרא שם "Kale Ceasar", אך אל תטעו לחשוב שמדובר בסלט קיסר רגיל שפשוט

לפני כמה שנים טובות גיליתי את סלטי החיטה, ובפרט את סלט החיטה המושלם של חברתי נטלי, אשר הצגתי בפניכם כבר בימיו הראשונים של הבלוג. לאורך

הסלט הבא נמנה בין הסלטים המנצחים שאמי מרבה להכין, שמוסיף, מגוון, מרענן וצובע כל שולחן (בדומה לסלט החסה הקבוע שלה, לסלט כרוב עם התירס ולסלט