קטגוריה: ארוחת צהרים לילדים

לאורך השנים קיבלתי לא מעט בקשות להעלות פוסט של השניצל הרגיל והקבוע שלנו: הכי בייסיק, אבל בסופו של דבר – הכי שימושי וטעים, במיוחד בבתים

מפה לשם, ישנם בבלוג כבר לא מעט מתכונים מוצלחים במיוחד של סלמון – כמו הסלמון בקראסט החגיגי, הסלמון האסייתי, סלמון בחרדל ופקאן, סלמון במיסו ומייפל,

עם החורף, כרגיל, הגיע הרצון לבשל אוכל ביתי ומנחם- כזה שמתבשל שעות עד שמשחים וממלא את הבית בריח ממכר. חיכיתי וחיכיתי ואכן בשבת החורפית המכובדת

עוף חמוץ מתוק היא אחת המנות הקלאסיות של מסעדות הסיניות מערביות. הילדות שלי בחו"ל רצופה בזיכרונות של הרי אורז לבן עם רוטב אדמדם ודביק, מנוקד

אשתף אתכם כי מעולם לא התלהבתי יותר מדי מכרוב ניצנים. לא שהיו לי יחסי שנאה איתו, פשוט לא נמשכתי אליו בכלל – די התעלמתי מקיומו.

שמעתם על הפירה של הענק הירוק? טעים וחמאתי כמו פירה תפוחי אדמה רגיל, אך עם תוספת של צבע וכוח? אם לא – היום הוא יום

"תגידי מיכ, את המתכון לשיפודי סלמון של אודי כבר יש לך בבלוג??", שאלה אותי מיכקה חברתי היקרה. "לא, אבל יש לי תחושה שבקרוב הוא יעלה",

המתכון לעוף הבא הוא טייק אוף שלי לשילוב בין עוף בתנור לרוטב אמיטרצ'אנה האיטלקי-אמריקאי. זהו רוטב לפסטה אדום ועשיר המבוסס על עגבניות, צ'ילי וקוביות פנצ'טה

זוכרים את פוסט הורניקס האגדי? (איך אפשר שלא?  אחד הפוסטים הכי נקראים כאן בבלוג, שכמעט בכל רגע נתון ישנו מישהו צופה בו איפשהו בעולם) אותם

בשנים האחרונות, מנת העראייס – הלוא היא הפיתה הממולאת בשר – הפכה לטרנד של ממש. נפתחו דוכנים רבים שמתמחים בפיתה המדוברת כמו גם מסעדות ושפים

המנה הזו נולדה אצלי במטבח מאילוץ. שניה לפני שרצתי מהבית בבוקר הבנתי שלא דאגתי לילדים לצהרים ולא הפשרתי שום דבר. מצאתי במקפיא שאריות בשר ועוף

בנותיה של זיוה דודתי (הזכורה לכם מסלט הגזר הפיקנטי) התפלאו שאני לא מכירה את הקציצות של אמן, בסגנון: "מה? לא טעמת את הקציצות של אמא?!