מודה שעד לפני כמה שנים, אבקות מרק היו מצרך שימושי אצלי במטבח, במיוחד אבקת מרק העוף המפורסמת.
עם הזמן, אולי באמת ככל שנהייתי יותר מודעת לתרעומת והביקורת על אבקות המרק, לא רק הבריאותית אלא גם על ההשפעה שלהן על טעמו של כל התבשיל, התחלתי להפחית את השימוש בהן.
גיליתי, שלפעמים באמת "כל המוסיף גורע", וגם אם אין ציר אחר בבית, מים חמים ותבלינים בסיסיים עושים את העבודה טוב יותר מהטעם המתכתי והדומיננטי של אבקת מרק.
ישנה "אופציית הביניים" של קניית ציר מוכן או ציר מרוכז, אותם אפשר למצוא אצל רוב המעדניות והקצבים (לי יש ניסיון טוב עם ציר בקר מוכן שרכשתי במעדניה מוכרת). בנוסף, בהרבה מקרים אפשר להמיר חלק מנוזלי הציר ביין לבן או אדום.
נכון שבזמני הפנוי איני מעמידה צירי ירקות ועוף על בסיס קבוע (למרות שבתכלס זה באמת קלי קלות – לדוגמא מטגנים בסיר עמוק במעט שמן כמה בצלים, שורשים וגזרים, מוסיפים מלא מים ומעט מלח, מבשלים שעה והנה לכם ציר ירקות), אך כן אימצתי לעצמי את המנהג הבא: אם יש שאריות של מרק עוף/ירקות (לא מרק טחון אלא רק ה"מים") שאני מבינה שאין להם יותר מדי ביקוש, אני מכניסה רק את הנוזל לכלי פלסטיק קטנים ומאפסנת בפריזר. כך שאם אני במוד מרק, אני יכולה לשלוף קופסא מתאימה ולהוסיף למרק כחלק מהציר. רק טוב זה עושה.
אספר לכם שלפני כמה שבועות אפילו הנוזל הטעים שהצטבר לי בסיר הטשולנט (התלבטתי אם לכתוב "חמין", אבל החלטתי להישאר נאמנה למקורות 
) סונן ואופסן בפריזר ונוסף לא מזמן למרק כתום, מה שהעשיר אותו ולקח אותו לכיוון אחר ומיוחד.
אשמח אם תשתפו אותי, בצירים ובגיוונים האישיים שלכם, ובכלל כל תגובה תתקבל באהבה
עד הפעם הבאה,
😍
מיכל
