כבר בפעם הראשונה שהגעתי עם הילדים לבלות אחר הצהרים בביתה (המדהים!) של חברתי עדי, הבנתי שעליי לפתוח את הפנקס, ולהתחיל לאסוף ולאמץ כמה מפנינותיה.
את עדי הכרתי שנה שעברה כאשר נודבתי על ידי חברותיי (!) להיות נציגה בועד הגן של אלולו (הממרח שבסנדויץ' שלי). מודה שתחילה חששתי מהתיק שנפל עליי אך ככל שהכרתי את שותפתי לועד, הודיתי להן על המינוי.
על השיש של עדי במטבח יושבת לה צנצנת מלאה בחמוציות (ללא סוכר כמובן), שקדים ואגוזי מלך. כך שאם אתה רוצה נשנוש זמין וטעים שלא יגרור אחריו יותר מדי ייסורי מצפון (ההיפך חברים, בבריאות עסקינן!)- כל שעליך לעשות הוא להוציא חופן מהטוב הזה.
מיותר לומר, שכעבור כמה ימים גם על השיש במטבח שלי עמדה צנצנת דומה, ומאז אני מקפידה למלא אותה בסחורה טרייה ככל שהיא מתרוקנת. אפילו בעלי היקר אימץ את המנהג, חופן מהצנצנת לעתים קרובות ומחליף את הבפלה האהובה עליו (כן בפלה. קראתם נכון).
כיום, כשאני מגישה שתיה חמה, בנוסף לעוגה/עוגיות (ממש ציירתי לכם תמונה של מרתה סטיוארט קטנה – אל תקנו את זה!) אני מקפידה להניח את הצנצנת ליד, כחלופה/תוספת בריאה ומזינה (כפי שתבחינו בהמשך, אני לגמרי נכללת בקטגורית אנשי ה"גם וגם").
אז מה אתם אומרים? תאמצו גם אתם?
תגובה אחת
רעיון גאוני! בהחלט מיישמת!