רומנו

הדפס מתכון הדפס מתכון
Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כמה חיכיתי ליציאת הבנות הזו..

היא הגיעה בתום תקופת עוצר יציאות ארוכה יחסית ובאה בול בזמן.

רוני הזמינה, מבעוד מועד, שולחן לשמונה ברומנו, אך ב- d-day הצטמצמנו לחמש. מבלי להעליב ולהוריד מאף אחת מהשלישיה האהובה שלא הצליחה להגיע.. הרבה יותר נחמד לשבת ולקשקש (או לחפור, במקרה שלנו) בהרכב מצומצם מאשר בשולחן ארוך של 8. בנוסף, היה ברור שזוהי יציאתה האחרונה של נתקה שלי לפני הלידה הקרבה ובאה (שמאז כבר קרתה.. קולולו ), אז בכלל היה חשמל באוויר.

זה לא היה הביקור הראשון שלי ברומנו המגניבה אש של השף אייל שני, האחד והיחיד, שמה כבר לא נכתב אודותיו? כן הוא ה-founder של החיים בסרט, פילוסוף העגבניות המהורהר וכו’.. אבל חברים, אין מה לעשות חוץ מלהוריד את הכובע לבחור. האיש (והשותפים שעובדים איתו שנים) גאון. הוא עלה על נוסחה מנצחת, אותה הוא משחזר כל פעם מחדש בניואנס מעט שונה, אך הקו המאד ייחודי לו תמיד נשאר (גם כשמקבלים חשבון בסלון ומאבדים נשימה לכמה שניות).

איך שפותחים את דלת המתחם של רומנו והתדר החדש השוכן מתחתיו, נכנסים לעולם אחר. רמת המגניבות בסצינה הזו היא מהגבוהות שניתן למצוא כרגע בישראל. לא היינו בערב חמישי, אלא כביכול ב”סתם” יום של חול – אבל המתחם היה מפוצץ! שמועות אודות הפיצה החדשה של התדר כנראה עשו גלים, או שבעצם תמיד מתפקע שם מאנשים אולטרה קול. עם עלייתנו במדרגות לרומנו, חלפנו על שיירה נוספת של היפסטרים “נכונים” (שגרמו לנו להרגיש מעט לא מעודכנות) והתיישבנו בשולחן נמוך בחלל הפנימי (בפעמים הקודמות ישבתי במרפסת, השווה לא פחות), כאשר חלק מאיתנו יושבות על מעין ספה והאחרות על דרגשים. למרות האיום הברור והמיידי על הגב התחתון שלי, תפסתי את מקומי על אחד הדרגשים, ובאופן מפתיע שרדתי (ובגדול) את הערב (אוי הברוך איך הזקנה משתלטת עליי.. זה נורא).

כמובן שאת מטלת ההזמנה לקחתי על עצמי – המלצרית המקסימה נתנה לי עיפרון וסימנתי לה וי ליד המנות בהן חשקתי. היות ורוני בקהל, דאגתי שיהיו לא מעט מנות צמחוניות על השולחן. אולם, החץ ללב לא איחר להגיע, עם הודעת המלצרית כי הכרובית המפורסמת ביותר בעולם אזלה לאותו ערב (אם נרצה לדייק אז “פרח כרובית, תינוקת מוזהבת, נמסה אל תוך עצמה” (36 ₪) היא היא המנה שהייתה missing in action). את צוחקת עלינו, נכון? שאגנו לעברה, אך לצערי היא הייתה סופר רצינית (עכשיו כשאני חושבת על זה בביקור הקודם שלי ברומנו גם הצ’יפס המפורסם של המקום אזל.. מה נסגר חברימוס? זה חלק מהאג’נדה של המקום?). אספנו את עצמינו והתחלנו בהזמנה.

כל אחת בחרה לה את ה- beverage of choice, התפצלנו ליינות לבנים, אדומים ולמברוסקו (מאוד מגוון מצדנו..). ראשון הגיע לשולחן, עם הרבה טקס בישבן, ה-צ’יפס של רומנו (29 ₪) , עליו שמעתי עוד לפני שנפתחה המסעדה. שימו לב, כנראה בכוונת מכוון, אין כאן שם פילוסופי ארוך ומורבידי.. אלא רק “צ’יפס”. לפעמים פחות זה יותר. מה אגיד לכם? הוא אכן מעולה. קריספי ומוזהב מבחוץ ורותח ונימוח מבפנים, בשילוב טבילה במיונז השרוע לידו (על קרטון כסוף, כיאה לאייל שני כמובן) מדובר בביס שכולו שחיתות ועונג. אך בואו לא נתבלבל, צ’יפס זה צ’יפס זה צ’יפס. קאפיש?

הציפס של רומנו

 

מלאנזאנה דה קוט דה בף דה אוברג’ין (דה דה דה…) וגבינה נמסה עליו (39 ₪) הגיע שני (אני מעתיקה לכם מילה במילה מהתפריט.. אין כאן שום תוספת שלי בכותרות המנות, למען הסר ספק). למרות שמו האולטרה מפוצץ וחרף חיבתי העצומה לחצילים נימוחים, במיוחד כאשר אלה מגיעים בליווי גבינה נמסה כלשהי, מנה זו הייתה אכזבת הערב, לדעת חמישתנו. החציל היה די תפל ומלא בשמן. לא מנה רעה, אבל הכי פחות וואו, במיוחד כאשר מגובה בשם שכזה.

חציל

אך אל דאגה, פסטה כואבת מפלפל שחור ממדקסקר (51 ₪) מיד תיקנה את החוויה. אין כמו פחמימה בכדי להציל את המצב. כביכול נשמע הכי פשוט: פסטה עם המון פלפל שחור ופרמזן.. אבל כפי שכבר כתבתי לא פעם, המנות הכי פשוטות הן המדד הכי מדויק (ואייל שני הוא המאסטר של הפשוט = מצוין, ראה ערך הכרובית, צ’יפס ועוד). הפסטה הייתה מדהימה. נמסה בפה בתיבול עז ולא מתנצל. הסתערנו עליה מבלי להביט לאחור.

פסטה עם פלפל שחור

בהמלצתה של המלצרית, לא ויתרנו על תפוחי אדמה בוערים, מסוחררים בחמאה ועלי תרד תורכי (42 ₪) וטוב שכך. מדובר באחת המנות המפתיעות והטעימות של הערב. השילוב של חמאה עם בשר תפוח אדמה לוהט הוא legendary. חברו לזוגיות הזו את עלי התרד שמוסיפים עניין נוסף והמון פרמז’ן ומדובר בטאץ’ דאון.

תפוחי אדמה בוערים

באופן קצת לא קשור, רק עכשיו הצטרפה לשולחן שקית נייר עם שתי פרוסות חלה, בצל ירוק וצנון. צלחת קרם פרש. (18 ₪) – כאמור שמות המנות הן as is, כולל העצירות שבדרך... החלה הייתה טרייה וטובה, אך אכלתי משובחות ממנה, ושאר המרכיבים הגיעו במצבם הטבעי והטרי, כאשר קערת הקרם פרש הייתה מתובלת במיצי עגבנייה טריים ושמן זית. אם השקית הייתה מגיעה כסיפתח לשולחן, כנראה שהיינו מסתערות, אך בשלב זה לא היינו במוד של לפרק את החלה לגורמים (שלא תחשבו שלא הבאתי כמה ניגובים בקרם פרש המזמין הזה, כן?).

חלה עם קרם פרש

רוסטביף קרפצ’יו סינטה עטוף בשמן זית ועשבים ירוקים (53 ₪) היה כל כך טוווובבב. אספר לכם שלרוב איני מאלו שמשתפכות על רוסטביף, אך הוא באמת היה אחד המעולים שאכלתי לאחרונה, עסיסי ומלא בטעם. בליווי טחינה טובה, בצל אדום, ירוקים טריים ותיבול ברוחב לב.. אין ספק שניפגש שוב בקרוב.

רוסטביף

גולת הכותרת של הערב בעיניי היא השווארמת בר ים (69 ₪) שבאותו ערב הייתה ממוסר ים. השילוב האהוב עליי של חם וקר יחד עם המון טריות מתפרצת מתרחש כאן. הדג עשוי לעילא, עסיסי ומלא בטעם, מפורק לחתיכות נימוחות שמעורבבות יחד עם הרבה ירוקים טריים על מצע של קרם פרש בתיבול פשוט אך מדויק (חזרנו לנוסחה המנצחת של שני..). מנה אליפות.

שווארמת דג

כעת הגיעה עוד מנה ממחלקת הירקות שחשבנו כי נשכחה.. שקית שעועית ירוקה מבושמת בלימון, שום ושמן זית (33 ₪) . האמת, לא משהו בכלל. לא היינו מפסידות הרבה אם כן הייתה נשכחת בין לבין. בתור חובבת שום בריבוע, מפתיע שאני אומרת כי היה כאן הרבה יותר מדי שום. אפשר לומר כי זו מנה של שום עם שעועית ולא להיפך. בנוסף, השעועית הייתה די מסמורטטת בלי טיפת קריספיות, מה שדי מוריד מהאפיל שלה בעיניי. כך שכפי שהבנתם, אפשר לדפדף.

שעועית

עבר כבר לא מעט זמן בו קישקשנו וקישקשנו כך שפתאום שמנו לב שחסרה לנו מנה. המלצרית מיד הרגיעה ואמרה שעובדים עליה ועל הדרך פינקה אותנו בברוסקטה גרבלקס (39 ₪) על חשבון הבית. האמת שזו לא הייתה ברוסקטה קלאסית אלא יותר לכיוון פרוסה עבה ומפנקת שנקלתה ועליה הונחו קרם פרש, גרבדלקס נפלא, שמיר ובצל ירוק. סקנדינביה זה כאן. חתכתי את הפרוסה לרבעים ונשנשנו אותה בכיף.

ברוסקטה גרבדלקס

 

היינו כבר די מלאות והרגשנו מוכנות נפשית ופיזית לביס מתוק לסיום כאשר המנה החסרה הפציעה. כמה טוב שלא ויתרנו עליה, היות ומדובר במתחרה רצינית לכתר של הערב: טרטר אינטיאס מסוחרר בסלט ערבי קצוץ (57 ₪), מוגש כערימת שליכטה על נייר מקומט, כמובן. לא נעים לומר אבל חיסלתי כמעט לבדי את כל המנה הפרשית הזו משום שכל הפיגורות סביבי כבר היו מפוצצות. נתקה התעשתה והצטרפה לחגיגה למרות שמדובר בדג נא בחודש תשיעי.. על ביסים כאלו לא כדאי לוותר. בתכל’ס גם אם הייתי אוכלת סיר טשולנט שלם לפני, הייתי מוצאת בקיבתי מקום למנה כל כך טרייה וטעימה. אי אפשר להפסיק לאכול אותה! כשאני חושבת על זה, למנה הזו יש הרבה קווי דמיון משותפים עם המנה האהובה עליי בטוטו (מבלי לגרום לאיזה פגיעת אגו שפית כשלהי) – כנראה השילוב של ירקות קצוצים טריים שבטריים יחד עם דג נא איכותי בתיבול פשוט שמדגיש את חומרי הגלם המשובחים, ממש עושה את זה לבלוטות הטעם שלי.

טרטר

לקינוח חלקנו מלבי (32 ₪) וטארט אגסים (36 ₪). המלבי של רומנו עדין ונימוח, עם טעם מרומז של הדרים ובמרקם קרמי נפלא –  מדובר באחד המלבים היותר יאמי שפגשתי. טארט האגסים, שתחילה נדמה כבחירה מעט משעממת, התגלה גם הוא כהצלחה מופלאה: השילוב של הבצק המצוין יחד עם קרם השקדים, האגסים והקרם פרש (האהוב על אייל שני) המונח לאיזון הביס לצד פרוסת הטארט, יצרו ביסים מענגים במיוחד לסיום ערב בנות מהנה ו-much needed.

מלבי

טארט אגסים

עד הפעם הבאה,

מיכל

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

עשוי לעניין אותך גם

Published by

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *