קטגוריה: תוספות

באחת מארוחות השישי האחרונות אצל הוריי לפני טירוף הקורונה, השולחן היה עמוס במטעמים רבים. את רובם אימי הכינה בפרץ של יצירתיות ואלתור, כפי שנוהגת לעיתים

אחד המתכונים הכי נצפים ואהובים בבלוג הוא המתכון של האורז עם פטריות וערמונים בתנור. היום אציג לכם מתכון נוסף של אורז בתנור, הפעם של דודתי

הסלט הבא נמנה על החבורה האקסלוסיבית של אותם סלטים שיבקשו מכם להכין פעם אחר פעם, אירוע אחר אירוע. אותם סלטים שכולם יבקשו את המתכון שלהם

נתי חברתי המהממת, אותה קונדיטורית מוכשרת שחתומה על העוגה הזו, ב-"קיטו" בתקופה האחרונה. מי שאינו מכיר, אספר לכם, ממש בקצרה, שקיטו היא מעין גישת תזונה,

אשתף אתכם כי מעולם לא התלהבתי יותר מדי מכרוב ניצנים. לא שהיו לי יחסי שנאה איתו, פשוט לא נמשכתי אליו בכלל – די התעלמתי מקיומו.

זוכרים את פשטידת הקישואים הכה מוצלחת הזו?

שמעתם על הפירה של הענק הירוק? טעים וחמאתי כמו פירה תפוחי אדמה רגיל, אך עם תוספת של צבע וכוח? אם לא – היום הוא יום

את ההשראה למנה הצמחונית הנפלאה הבאה קיבלתי בחופשת הקיץ האחרונה, כאשר אכלתי מנה דומה בקפריסין, שם גבינת החלומי מככבת על כל שולחן בווריאציות שונות ומגוונות.

כולם מכירים את סלט תפוחי האדמה והמיונז הידוע "של פעם". היום אני גאה להציג בפניכם גרסה חדשנית וכה טעימה לאותו סלט ידוע (שכבודו במקומו מונח,

בעלעוליי במגזין הבישול הבריטי Olive נתקלתי בכתבה של כמה עמודים על בישוליה של שפית ממאוריציוס, לא פחות, המגוללת את סודות האוכל המקומי של האי.  במיוחד

זוכרים שסיפרתי לכם בפוסט של סשימי הסלמון האסייתי על המשלוח הקולינרי הנפלא שקיבלתי מגילה עם חזרתי מחדר הלידה? אז המנה העיקרית והחגיגית של אותו משלוח

כפי שסיפרתי לכם במתכון של הקינואה עם פטריות, בצל ושום, הקינואה נכנסה לרשימת המאכלים הקבועים אצלי במטבח די באיחור, אך מאז שאימצתי אותה, היא צמצמה