קטגוריה: רטבים

לסלט הבא קוראים אצלי בבית סלט סושי – למרות שאין בו לא דג ולא אורז (בגרסה שאציג בפניכם גם אצות אין).

כפי שאתם כבר יודעים, אני מאד אוהבת סלטים ונהנית מדי פעם לגוון ולהפתיע את עצמי ואת משפחתי וחבריי בסלט חדש. לפעמים, כל שצריך הוא רוטב

הסלט הבא הוא סלט הדגל של מסעדת Malibu Farm  המפורסמת בקליפורניה, הוא נקרא שם "Kale Ceasar", אך אל תטעו לחשוב שמדובר בסלט קיסר רגיל שפשוט

באחת הפעמים האחרונות שאכלתי במסעדת נורמה השכונתית והמצוינת שבכפר שמריהו, חלי פינקה אותנו, על חשבון הבית, בחתיכת ברד פודינג כקינוח, שממבט ראשון נראה תמים לגמרי.

כפי שכבר סיפרתי לכם (למשל כאן) לפני כמה חודשים ילדתי את רועיקי המתוק. עם הגעתי הביתה מבית היולדות, גילוש המהממת פינקה אותנו בארוחת מלכים פרי

אחת המנות האהובות כאן בבלוג היא מנת הפרגיות במרינדה האסייתית הנפלאה – מנה בה פשוט מערבבים את כל החומרים בצ'יק, נותנים לטעמים להיספג ומכניסים לתנור.

המנה הבאה היא ווינרית אמיתית – כל כך יפה ומרשימה ויחד עם זאת ממש קלה להכנה. שילוב תכונות מנצח ואהוב של מתכון, נכון?

כבר זמן מה שמתחשק לי לצאת מקופסת הטחינה שלי.. לשבור את ההרגל, לגוון ולנסות טעמי טחינה חדשים. אך איכשהו תמיד במאני טיים ("כולם לשבת, האוכל

את הרוטב הבא מתחשק לי להכין כבר זמן רב, ואיכשהו תמיד אני לא מגיעה אליו – במאני טיים כשמכינה סלט ירוק, אני תמיד בוחרת בסוף

את הקינוח הבא אכלתי כשהוזמנו לקרן וניר לארוחת צהרים. מרגע שגיליתי כי בת דודתם, דנה, הביאה פבלובה לקינוח, הציפייה הייתה גדולה (שלא תבינו לא נכון,

החופשה הבאה שלי לתאילנד כבר מתוכננת, לעוד הרבה הרבה זמן האמת, אבל לפחות היא נעוצה ביומן. בינתיים, אני מוצאת את עצמי מדי פעם יושבת, בוהה