יהלום בנמל

לפני חופשת הפסח יצאנו עם זוג חברים טובים מאד לדייט הקבוע שלנו, שאנו מקפידים לעשות יחד כל כמה שבועות (לפחות), להשלמת פערים.

זיוי, חבר של אורן מאז שהם בחיתולים בערך, ורוני המקסימה, שהכרתי בתיכון, הם שידוך מוצלח מאד שלי . כיף לנו מאד לבלות ולצחוק יחד, ואני מאחלת לנו עוד שנים רבות של בילוי משותף.

במסגרת הדייטים הקבועים הללו, אנו משתדלים לגוון ולנסות יחד מקומות חדשים ומומלצים (גם הם בעניין אוכל ואוהבים להיות עם "היד על הקיבה" בכל הקשור למקומות השווים בסצינה הקולינרית המקומית). זיו הוא דוגמא לכך שתמיד יש תקווה – וגם אדם שהיה בעברו ניאדרטל קולינרי, וניזון בעיקר מפיתה עם נקניק, מקופלת וקולה, יכול ללמוד ליהנות ממגוון רחב של מאכלים. מכאן שזיו הוא פרטנר מצוין בשבילי בערבים האלו.

על יהלומה לוי ו"הביסטרון" הקטן והמטריף שלה בלוינסקי שמעתי כבר לפני די הרבה זמן. רשמתי אותה ב – to do list של המסעדות שלי, ואיכשהו, ללא סיבה מיוחדת (לפחות לא אחת שאני מודעת לה), כל פעם דילגתי עליה. עד שלא מזמן, קיבלתי המלצה חמה מאד על יהלומה במשכנה החדש בנמל תל אביב, "יהלומה בנמל" (על חורבות רוקח שוק, בכניסה לשוק הנמל). בגלגולה הנוכחי, יהלומה חברה לעינב ברמן (אקס אורנה ואלה ואסיף) והמסעדה גדלה בהרבה. יש האומרים שכדאי ללכת לאכול בה מהר מהר לפני הקיץ, אז הבלאגן והכאוס של הנמל עלולים להשפיע על הקסם האינטימי שעדיין לא אבד עוד מימי לוינסקי.

ידעתי שזיו ורוני יהיו הפרטנרים הנכונים לביקור זה (במיוחד לאחר שהצצתי בתפריט ונשמתי לרווחה שלרוני "יש מה לאכול"). האמת, הערב התחיל די ברגל שמאל – נפלנו על הערב הגשום הראשון אחרי תקופת יובש די ארוכה- ורוח וגשם בנמל אינם שילוב מוצלח בכלל. נכנסנו בדמות שלגון למסעדה רק כדי לגלות שמשום מה ההזמנה שלנו (שבוודאות בוצעה כדין) אינה רשומה במערכת, וכל עוד מזג האוויר בחוץ אינו מאפשר זאת, אפשרויות הישיבה ביהלומה בנמל מאד מצומצמות לארבעה סועדים.

מי שזוכר את החלל הפינתי מביקוריו הקודמים בשוק האיכרים בנמל, יודע כי הוא מורכב בעיקר מבר בצורת ח' סביב מטבח פתוח, אליו נוסף בר המשקיף החוצה לנמל ועוד שלושה שולחנות בלבד (עם הגב לשוק) המושיבים 4-5 סועדים כל אחד. שולחן אחד מבין השלושה היה פנוי, אך לדברי המארח, היה מוזמן לקבוצה של חמישה, וכך קיווה לשכנע אותנו להתיישב בפינה של הבר. היה לי ברור שהצעה זו לא תעבור את רוני, או בשמה הנוסף – בולדוזר (בקטע הכי חיובי שיש) ופשוט חיכיתי לכניסתה (למה להתאמץ כשהבולדוזר בדרך ויעשה את העבודה בשנייה?). כצפוי, שנייה ורבע לאחר שרוני שוחחה עם המארח התיישבנו סביב השולחן הפנוי ונשאלנו איזה יין נרצה לשתות על חשבון הבית. One of a kind  הבחורה הזאת.

האמת, התחשק לנו להזמין את כל התפריט, וזה כמעט מה שעשינו. התפריט, המודפס על דף נייר, מחולק לארבעה חלקים לפי תמחור המנות כאשר בכל חלק יש כ- 4 מנות אפשריות. ביקשנו מהמלצרית שמה שמוכן ייצא, רק שלא יפציצו עם כל המנות בבת אחת, ואכן כך היה – המנות טפטפו לאט לאט לשולחן, לא בהכרח לפי הסדר שלהן בתפריט. בהזדמנות זו אציין, שמרגע ההתיישבות בשולחן השירות היה יוצא מן הכלל, צוות המלצרים היה מקסים במיוחד, שירותי ואדיב. התחלנו עם  "פלאפל מצרי נהדר בצלחת עם טחינה וסלסה חריפה" (38 ₪), קצת אמיץ מצד בנות "יהלומה בנמל" להכתיר את הפלאפל שלהן כ"נהדר" בתיאור המנה בתפריט – אך מה לעשות הן צודקות. ארבעה כדורי הפלאפל הגדולים שהיו מונחים על הצלחת היו אווריריים ורכים עם המון טעם, בשילוב הטחינה המתבקשת והסלסה החריפה – ביסים מושלמים. עם זאת, יש שיגידו שבכל זאת פלאפל זה פלאפל זה פלאפל ולמה 4 כדורים עולים 38 ש"ח? מצד שני המנות היקרות ביותר בתפריט מתומחרות ב- 78 ש"ח אז ממש אי אפשר להאשים את יהלומה בתמחור יקר של המנות.

מנה נוספת שהגיעה מאגף זה של התפריט הייתה: סביצ'ה דג ים ואבוקדו על פוקצ'ה תפוחי אדמה (38 ₪). זיוי ואני חתכנו את פרוסת הפוקצ'ה לשתיים וכל אחד מאיתנו התענג על החצי שלו: סביצ'ה של מוסר ים נפלא עם אבוקדו (שילוב מנצח!) על פוקצ'ה נימוחה ורכה – שלמות. בכיף היינו חולקים עוד פרוסה של הפינוק הזה, אבל ידענו מה מצפה לנו. סלט שרי (48 ₪) , שקיים בהרבה מסעדות בכל מיני וריאציות, היה צפוי ומוצלח מאד – בסלט כזה ברגע שחומרי הגלם הם מהמשובחים שבמשובחים – אין אפשרות ליפול: רוקט, אבוקדו, פול ירוק, מוצרלה בופאלו ועגבניות מנומרות.

ריזוטו שורשים ועגבניות צלויות עם שמן בזיליקום ופירורי פיסטוק (48 ₪), היה מהמנות האלו שצריך כמה ביסים מהם כדי להבין מה דעתך עליהן. עוד ביס ועוד ביס עד שהוחלט ברוב קולות שמדובר פה באחלה ריזוטו, מיוחד ושונה! השורשים היו צלויים באופן קראנצ'י ומענג והעגבניות היו מלאות בטעם מעושן, ולמרות שזה לא היה love at first bite, בסוף זה קרה.

התלבטנו בין שתי מנות הניוקי שמוצעות בתפריט אך היות ואחת כוללת קלמרי שרוני לא אוכלת, הלכנו על הסלוקי (62 ₪) – ניוקי סלקים עם ארטישוק, תרד, בזיליקום ואגוזי לוז. מנה יפה ועדינה בטעמיה, שקצת מלח רק הוסיף לה.

על המוסקה של יהלומה שמעתי מראש. הבנתי שמדובר במוסקה לא סטנדרטית ומסורתית, שחייבים לנסות – ואכן מדובר במנה יפיפייה ומיוחדת מאד: מוסקה טלה עם סלט ירוק של מלפפונים, עלים ואבוקדו בשמן זית ולימון (78 ₪). הגיעה לשולחן מעין עוגת חצילים אישית שמתבקש לקחת סכין ולבצוע אותה. אוהבי הטלה יתעלפו על המנה הזו, אני אישית פחות אוהבת בשר טלה טחון ומעדיפה את הטלה שלי בצורת צלע, אז לא השתגעתי על הטעמים של המנה.

קבב דגים עם שפצלה גזר, סלסה ירוקה ועגבניות חריפות (78 ₪) היה עסיסי ונפלא והשפצלה גזר-להיט! קצת דומה לפתיתים (באופן חיובי ) עם טוויסט. מנה עם טעמים ים תיכוניים נפלאים. מנת המג'אדרה עם סלט ירוקים קצוץ, טחינה, יוגורט בופאלו ובצל מטוגן (38 ₪), משום מה הגיעה אחרונה (למרות שמשתייכת לחלק הראשון של התפריט) כשכבר די היינו מפוצצים, לכן לא התנפלנו עליה כפי שכנראה היינו, לו הייתה מגיעה עם יתר המנות ה"ראשונות". ובכל זאת, ארבעתנו נברנו בה יפה מאד והחלטנו פה אחד שזו מג'אדרה נפלאה, במיוחד בשילוב עם הזוג המלכותי טחינה + יוגורט והסלט הרענן שמוגש יחד איתה (אותו סלט מינוס האבוקדו המוגש לצד הקבב דגים).

חלקנו קינוח סמלי של מוס שוקולד שהגיע בכוס זכוכית, שהיה בעל מרקם דחוס וכבד. אני אהבתי את זה, אך היו מי שהעירו כי הם מעדיפים את המוס שלהם יותר אוורירי ו"מוסי". מבחינתי, המוס סגר את פינת ה-"שוקולד – ועכשיו" שהייתה לי באותו רגע.

אם כן, "יהלומה בנמל", היא אכן יהלום קטן מנצנץ במתחם הנמל, שהוא די שממה מבחינת מקומות טובים לאכול בהם. אם בא לכם בילוי נחמד, אני ממליצה ללכת בזוג ולשבת על הבר. אוטוטו יפתחו  (או שאולי בינתיים כבר פתחו) את מתחם הישיבה (הענק) בחוץ, בתקווה שאז יצליחו לשמור על רמת השירות הנפלאה שקיימת שם עכשיו.

תהנו!