קטגוריה: צמחוני

מה שקרה לי לפני כמה שנים עם הסלרי, בלי שום הקדמה מוקדמת, מתרחש אצלי לאחרונה גם עם השומר . מיחסים של שלום קר אך מתוח,

שמו הבולגרי של סלט החצילים, הפלפלים והעגבניות שכבר אספר לכם עליו הוא "קיופולו". דידוש יקירתי (שמוכרת לכם מתפוחי האדמה קווץ' ומרק החצילים, בין היתר) היא

המרק הבא הוא הגרסה של דודתי זיוה (שמוכרת לכם מסלט הגזר הזה) למרק כתום. כזכור לכם (יומרני מדי מצידי?), הגרסה של אמי (שכבר לפני שנים

לפני כמה ימי חמישי יצאתי עם חברים טובים לסיור בשוק העתיק בעכו. היה יום שמש מהמם באמצע החורף, השוק היה יפה וססגוני, הים ברקע עשה

למאפה הבא האמריקאים מאד אוהבים לקרוא "Banana Bread", למרות שביננו, בעצם לגמרי מדובר בעוגה.

את המתכון הקוריאני הבא, אותו למדה לפני שנים מבחורה פיליפינית בלוקסמבורג, העבירה לי צוקי הבלתי נלאית, אחת הבחורות היותר נמרצות שאני מכירה. היא סיפרה לי

המנה הזו נולדה לאחר שחבילה של גזרים צבעוניים צדה את עיניי אצל הירקן. זה היה יום חורפי וגשום וריח צלייתם בתנור מיד עלה באפי.

הסלט הבא הגיח לי בחלום, כמה הזוי שזה נשמע. קמתי בבוקר עם הבנה שחלמתי על סלט עלי תרד עם תותים ופקאן סיני ברוטב וינגרט סמיך

כבר זמן מה שמתחשק לי לעלות לבלוג מתכון לפסטה ורוטב בסיר אחד – כזו שמכניסים אליה את כל המצרכים מראש ופשוט מחכים.

מארחים לעל האש/בראנץ' ורוצים לפנק במנה קצת יותר מיוחדת לצד הסלטים הקבועים? הגעתם לפוסט הנכון.

הממרח החריף הבא הגיע אלינו היישר ממטבחה המרוקאי של אמא של גיסתה המהממת והיחסית חדשה של אביגוש, ששמה רחל (במלעיל ולא בשום אופן אחר היא

כפי שיצא לי לשתף אתכם בעבר (למשל בפוסט של הבננה קרים פאי), בילדותי גרתי שנתיים בצפון קרוליינה שבארצות הברית. ארצות הברית האמיתית, ארץ הג'אנק פוד