קטגוריה: מתוקים

אני יודעת שאומרים זאת כל שנה, אבל השנה במיוחד אני מרגישה שהזמן טס.. שהשנה הסתיימה עוד לפני שהתחילה. פורים, פסח, עצמאות  – הגיחו ועברו ביעף,

לפני כמה שנים בודדות חגגתי יום הולדת עגול ובין שלל המתנות וההפתעות שקיבלתי, כחלק ממה שחבריי קראו "הקרנבל של מיכל" , חברותיי האהובות העניקו לי

קוראים יקרים, התלבטתי רבות אם לחזור לעלות מתכונים בימים קשים ונוראיים אלו.. אחרי פסק זמן קצר בו ממש הרגשתי שעיסוק באוכל  הוא הבל הבלים, החלטתי

עם השנים יש סביבי יותר ויותר חברים וילדים של חברים שנמנעים מגלוטן – אם בגלל צליאק (בכמויות..) ואם בגלל העדפות תזונתיות. עקב כך, כבר לפני

על אצבעות התפוחים המפורסמות של שגית אני שומעת כבר שנים מבעלה האהוב, הלוא הוא שאולי היקר שלנו, או כמו שלין קוראת לו "מקגייוור" (תואר שמתאים

חברינו האהובים, aka "הקמזלים", כבר יותר משנה גרים ברומניה (כפי שסיפרתי לכם בפוסט של קיש הבצל המצוין). באחד הביקורים האחרונים שלהם, נועה סיפרה לי אודות

על המתכון הבא שמעתי ממיטלי כבר לפני זמן מה. היא סיפרה כי לאמא שלה יש עוגת גבינה "אליפות" שאסור לי לפספס, מאלה שאי אפשר להפסיק

עוגיות השוקולד והפיסטוק שכבר אספר לכם אודותיהן תפסו את תשומת ליבי בעלעול במגזין בון אפטיט ישן (דצמבר 13, אם לדייק 😀). מקריאה מהירה של המרכיבים והמתכון,

את הקינוח הבא אכלתי כשהוזמנו לקרן וניר לארוחת צהרים. מרגע שגיליתי כי בת דודתם, דנה, הביאה פבלובה לקינוח, הציפייה הייתה גדולה (שלא תבינו לא נכון,

חופש עם שלושה ילדים קטנים בבית מזמן הרבה רגעי קסם של "משעמם לי",  שמהר מאד מתפתחים לחוסר הסכמה משווע לכל הצעה שעולה על הפרק.

את המתכון לעוגיות הללו ממש העליתי מהאוב.