קטגוריה: מנה ראשונה

זוכרים את פוסט הורניקס האגדי? (איך אפשר שלא?  אחד הפוסטים הכי נקראים כאן בבלוג, שכמעט בכל רגע נתון ישנו מישהו צופה בו איפשהו בעולם) אותם

פוסט זה הוא בבחינת אירוע חגיגי במיוחד בשבילי. היום, בשעה טובה ומיוחדת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הגפילטע פיש המפורסם של סבתא מרים (אותה נפלאה

כבר תקופה שדוגרת לי מחשבה בראש להכין סדרה של מתכוני קרוסטיני כיפיים עבורכם. אך יצא שמצילום לצילום, איכשהו, הטוסטונים החמודים והטעימים האלה תמיד נדחקים הצידה.

המנה הבאה, או בשמה הבולגרי המקורי – אינצ'וסה, נמנית בין שלוש מנות הבורקס שהכנו באותו בוקר מהנה שסיפרתי לכם עליו במתכון של הבורקס הזה.

בשנים האחרונות, מנת העראייס – הלוא היא הפיתה הממולאת בשר – הפכה לטרנד של ממש. נפתחו דוכנים רבים שמתמחים בפיתה המדוברת כמו גם מסעדות ושפים

כפי שכבר סיפרתי לכם (למשל כאן) לפני כמה חודשים ילדתי את רועיקי המתוק. עם הגעתי הביתה מבית היולדות, גילוש המהממת פינקה אותנו בארוחת מלכים פרי

באחד המפגשים האחרונים שלנו, חברתי נטלי, הלומדת תזונה, סיפרה לי על כל מיני מתכונים בריאים שהכינו בלימודים שלה. אקדים ואודה, מרבית המאכלים שתיארה לא ממש

בהתאם למסורת, היום אני מגישה לכם הצעה נוספת לתפריט שבועות, בהתבסס על מתכונים רלוונטיים שעלו כאן בבלוג בשנה האחרונה.

כבר זמן מה שמתחשק לי לצאת מקופסת הטחינה שלי.. לשבור את ההרגל, לגוון ולנסות טעמי טחינה חדשים. אך איכשהו תמיד במאני טיים ("כולם לשבת, האוכל

את הרוטב הבא מתחשק לי להכין כבר זמן רב, ואיכשהו תמיד אני לא מגיעה אליו – במאני טיים כשמכינה סלט ירוק, אני תמיד בוחרת בסוף

המרק הבא הוא הגרסה של דודתי זיוה (שמוכרת לכם מסלט הגזר הזה) למרק כתום. כזכור לכם (יומרני מדי מצידי?), הגרסה של אמי (שכבר לפני שנים

את המתכון הקוריאני הבא, אותו למדה לפני שנים מבחורה פיליפינית בלוקסמבורג, העבירה לי צוקי הבלתי נלאית, אחת הבחורות היותר נמרצות שאני מכירה. היא סיפרה לי