קטגוריה: מאפים

כפי שיצא לי לשתף אתכם בעבר (למשל בפוסט של הבננה קרים פאי), בילדותי גרתי שנתיים בצפון קרוליינה שבארצות הברית. ארצות הברית האמיתית, ארץ הג'אנק פוד

היום אני שמחה להציג בפניכם את אחת העוגות היום יומיות האהובות ביותר על הילדים שלי. עוגה שלמרות הסוכר, הקמח ושאר החשודים המיידים שבעוגות בחושות, בכל

החורף הגיע בשעה טובה ואיתו מגיעים החשקים (לפחות אצלי) לתבשילים מעט כבדים יותר, מנות מנחמות וריחניות שמתחשק לחפור בהן עם כף גדולה.

היום אני גאה מאד להציג בפניכם, באיחור מכובד ביותר, את מגש הבליני המפורסם של אמי. לעיתים קרובות אמי פותחת את האירוח במגש זה שהוא יפה

על המנה הזו אני שומעת מרוני זה זמן מה. אותה סבתא מצרית אהובה שלה, שהביאה לנו את  המג'דרה המעולה, היא שאחראית גם על פשטידה נפלאה

קיש הבצל של נועה הוא אחד האהובים עליי כבר שנים. לא פעם ולא פעמיים יצא שנועה פינקה במפגשים שונים במאפה הריחני הזה (לרוב לבקשתי 😀),

את המתכון הבא שלח לי קורא מקסים בשם יואב, ששיתף אותי במנה מיוחדת במינה שהפכה לקבועה בביתו. על המנה, "עוגת עגבניות מלוחה", קרא לראשונה במגזין

חופש עם שלושה ילדים קטנים בבית מזמן הרבה רגעי קסם של "משעמם לי",  שמהר מאד מתפתחים לחוסר הסכמה משווע לכל הצעה שעולה על הפרק.

העוגה שאני עומדת לספר לכם אודותיה היום קולעת בדיוק להגדרה המילונית של אולד סקול, "עוגה של פעם", של סבתות (במקרה הזה של סבתא אסתר של

ארוחת ראש השנה ממש מעבר לפינה (רק שני ימי ההולדת של ילדיי נמצאים בדרך 😀), ומי שהתפריט שלו עוד לא סגור הרמטית, או לחילופין, לא

את המתכון לפשטידת החצילים עם הטריק שעליו כבר אספר לכם, קיבלה נועה יקירתי מחברתה ליבת, שאמה, היא המזוהה איתו.

אוהבי קינוחי הקוקוס התקבצו נא סביב, היות והיום אתם זוכים בפיס. עוגת הקוקוס המפורסמת של לין הקונדיטורית, בעלת עדת המעריצים ההולכת וגדלה, הגיעה סוף סוף