קטגוריה: מנה עיקרית

בהתאם למסורת, היום אני מגישה לכם הצעה נוספת לתפריט שבועות, בהתבסס על מתכונים רלוונטיים שעלו כאן בבלוג בשנה האחרונה.

את הפשטידה הבאה אכלתי ב-"בייבי שאוור" של קרן המתוקה. כל המתאמנות במכון שלה (שבחודשים האחרונים אני לא ממש נמנית אתן, אבל לא נתעכב על פרטים

המנה הבאה היא ווינרית אמיתית – כל כך יפה ומרשימה ויחד עם זאת ממש קלה להכנה. שילוב תכונות מנצח ואהוב של מתכון, נכון?

המתכון הקליל והכל כך מרשים הבא מגיע בעקבות הפוסט הקצרצר אך הקולע (אם יורשה לי) של ממרח השום. מי שלא נמנה באגף חובבי השום (אנשים

שקית ענקית של פקאנים שהתגלגלה למטבחי (איזה פינוק!! תודה לאמא שלי 😀) הולידה את המנה הכה קלילה וטעימה הזו.

בנותיה של זיוה דודתי (הזכורה לכם מסלט הגזר הפיקנטי) התפלאו שאני לא מכירה את הקציצות של אמן, בסגנון: "מה? לא טעמת את הקציצות של אמא?!

את המנה הבאה אמי למדה להכין לפני שנים רבות מאם שכולה, ממוצא סורי-חאלבי, כשהייתה מגיעה אליה לביקורי בית עוד כשעבדה כעובדת סוציאלית במשרד הביטחון. מאז,

לאחרונה מאד מתחשק לי כרוב ממולא ביתי, טוב ומנחם. החשק התחיל כשליאת סיפרה לי על סיר הממולאים המגרה שלה ומאז הוא איתי. שיחה אחת נוסטלגית

את המתכון הבא הגיתי בערב שישי סוער וגשום. החלטתי לעשות טייק "עוף" על מנות האורז ועוף האחרונות שהעליתי כאן בבלוג (כמו הסיר עוף ואורז ג'ינג'י

כבר זמן מה שמתחשק לי לעלות לבלוג מתכון לפסטה ורוטב בסיר אחד – כזו שמכניסים אליה את כל המצרכים מראש ופשוט מחכים.

הפשטידה הבאה היא אחת הקלות והמוצלחות – מכינים אותה צ'יק צ'אק, בקערה אחת, וכעבור שעה וקצת נהנים בלי רגשות אשם (רק 1/3 כוס שמן זית

מאז שפתחתי את הבלוג, לפני כמעט שלוש שנים ( R-E-S-P-E-C-T) קיבלתי בקשות חוזרות ונשנות לעלות מתכון של מרק עוף טוב ללא אבקת מרק. היום, סוף