פטריות בבלסמי וסויה בתנור

אני מאד אוהבת פטריות: אפויות, מוקפצות, ממולאות (כמו אלו), במרק (כמו זה), כשחקני חיזוק בתוך רוטב עשיר או במרכז הבמה כמו במנה שאני מביאה לכם היום.

בעצם מה שעשיתי כאן זה לקחת את אותן פטריות שתמיד מככבות במגש האנטיפסטי המשתנה שלי ולהעניק להם עוד מעט תיבול וטוויסט.

אפשר בהחלט להכין את המנה הזו רק עם פטריות שמפיניון, אך בעיניי הכי כיף להכניס כמה סוגי פטריות למשחק: פורטובלו, שימג'י, ירדן, יער.. העיקר שיהיו טריות ולא במצב סמרטטת.

הפטריות האלו מהוות אחלה תוספת לכל ארוחה: בוקר, צהרים, ערב, כחלק ממזנון, לצד החביתה, הבשר.. איך שלא תלבישו אותן, הן יתחסלו – אלא אם כן תפלו על אותה קבוצת אנשים שסולדת מהאורגניזם המיוחד הזה וטוענת שמדובר בסוג של עובש (במקרה ולא ידעתם פטריה אינה ירק/פרי ואינה בדיוק נכללת ברובריקת ה-"צומח" ומצד שני גם לא ממש ב"חי"..).

עוד פלוס למנה – אין קלה ממנה!

באמת, שתי דקות עבודה והפטריות בתנור.

שימו לב שכמויות המצרכים ישתנו בהתאם לכמות הפטריות שתבחרו להכין..

מצרכים:

מבחר פטריות לבחירתכם, מנוגבות היטב או שטופות ומיובשות עם נייר סופג (תלוי לאיזה אסכולה אתם שייכים)

• אני הלכתי הפעם על שתי חבילות שמפיניון, חבילה אחת של פטריות יער וחבילה אחת של שימג'י.
• בנוסף, השארתי הפעם את כל הפטריות שלמות (פשוט כי ככה התחשק לי ).
• אם משתמשים בפטריות פורטובלו גדולות וכדומה, ניתן לחצות ל-2 או 4, לבחירתכם.

לרוטב:

3 כפות שמן זית

3 כפות חומץ בלסמי

2 כפות רוטב סויה

3 שיני שום כתושות

1 כפית עלי טימין

מלח ים אטלנטי, פלפל שחור טחון טרי

הוראות הכנה:

מחממים תנור לחום של 200 מעלות.

מערבבים בקערה קטנה את כל חומרי הרוטב.

לקערה נפרדת מכניסים את כל הפטריות, שופכים עליהן את הרוטב ומערבבים בעדינות כך שהרוטב יצפה את כל הפטריות.

מעבירים לתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה בשכבה אחת ושופכים את שארית הרוטב שנותר בקערה על הפטריות.

מכניסים לתנור החם וכעבור 10 דקות מערבבים אותן מעט. כעבור עוד 10 דקות מוציאים מהתנור.

1. הפטריות מעולות חמות או בטמפרטורת החדר.
2. את הפטריות המצולמות אני עטפתי ברדיד אלומיניום ולקחתי לפיקניק בוקר עם חברים. שלא יהיה לכם ספק – הן היו הראשונות להתחסל.
3. אם מתחשק לכם להקפיץ מעט את המנה במד החריפות, הוסיפו לרוטב מעט אבקת פלפל קאיין (אותו אני אוהבת להוסיף לחביתות, פסטות ובעצם להכל . אש.

עד הפעם הבאה,

מיכל