פשטידת התירס של חבצה

בכל חגיגת יום הולדת של אחד מהילדים הג'ינג'ים והמתוקים של נתקוש שלי, חבצה המקסימה מביאה פיירקס ענק וריחני עם פשטידת תירס, שמתחסלת על ידי כל הנוכחים – מהקטנים ביותר ועד זקן השבט. אין אחד (חוץ מבעלי האנטי גבינתי כמובן..) שמסרב לקובייה מושחתת ומתוקה בטעם של ילדות.

לפני כמה ימים מיטלי חגגה לאחד מבניה יום הולדת ושאלה אותי אם יש לי מתכון מנצח לפשטידת תירס.

דינג, נפל לי אסימון.

שנה וחצי בעסקי הבלוגינג, ועדיין לא ביקשתי מחבצה את המתכון לפשטידת התירס המפורסמת שלה?! איזו פאשלה!

הסוגיה טופלה בוואטסאפ תוך דקות ספורות בעזרת נתקוש אהובתי (שכפי שכבר סיפרתי לכם, מספקת את הסחורה טוב טוב דרך מדיום זה) ותוך מספר ימים הזדמן לי לאפות אותה עבור הטיול השנתי של גן גפן.

כן חברים, הגדלתי ראש ומילאתי את רובריקת ה-"פשטידה" ברשימת הכיבוד שנתלתה על דלת הגן. מי שלא מצוי במערב הפרוע של עסקי הגנים לא מכיר את המהירות בה אגף הקנויים, כמו בקבוקי מים ו-2 חבילות קוטג', מתמלא בטבלאות אלו.. לעומת אגף ה-"הכן בעצמך", המצורע, שנשאר יתום עד שכלו כל הקיצים וכבר באמת שאין אופציה אחרת .

ערב לפני הטיול, הפשטידה בישמה את ביתי בריחה המשגע (אל תתבלבלו, וונדר-וומן אני לא. אין מצב שהייתי אופה את הפשטידה פרש על הבוקר ומגיעה לשבת באוטובוס ב 08:00. Next lifetime). עם יציאתה מהתנור, ילדיי התקבצו סביבה, ובסצנה שכאילו נלקחה היישר מספריו של צ'ארלס דיקנס, הקציתי לכל אחד מהם טעימה קטנה "אחרת לא יישאר לילדי הגן". אלוהים, מה נהיה ממני?

חתכתי אותה למנג'טים בכדי שתהיה כמה שיותר קלה לתפעול למחרת בפינת הליטוף (בחום שהרגיש כמו 35 מעלות, אבל בטח היה הרבה יותר) ונשנשנו יחד את כל הפירורים וגרעיני התירס שירדו בעריכה .

האמת, בניגוד להשערותיי, הפשטידה לא חוסלה עד הפירור האחרון למחרת ולא בגלל שלא הייתה מעולה! פשוט קם לה מתחרה אחר שקורץ יותר לילדים כך שרוב הילדים לא טעמו ממנה (לא כוחות). הסתבר שליאלי, האחת והיחידה, החליטה לפנק את הילדים במיני פיצות הום מייד היסטריות (מתכון בהקדם אני יודעת..) שהילדים התחברו אליהם באינפוזיה.

למרות סיומו המקרטע של סיפור זה, סמכו עליי – זו ה-פשטידת תירס.

בבקשה אל תיבהלו מהרביכה, זו סתם מילה עם יחסי ציבור לא משהו, אבל מדובר במינימום של עבודה שכל אחד יכול עליה.

חבצה מספרת שאת המתכון המקורי קיבלה לפני שנים מחברתה למושב, יעל פלש, בגרסה מעט אחרת. באותם ימים, השתמשו במרגרינה במקום בחמאה (לא בבית ספרינו) ואף שילבו יחד עם שימורי התירס גם שימורי פטריות (אלוהיי). אין ספק כי גרסה זו מוצלחת בהרבה.

מצרכים:

100 גר' חמאה + 50 גר' חמאה מומסת

4 כפות קמח

1 מיכל שמנת מתוקה

3/4 כוס חלב

1 כף חרדל

• אני השתמשתי בצהוב הפשוט של תלמה.

3 פחיות שימורי תירס גדולות (משקל מסונן 335 גר' לפי התווית), מסוננות

4 ביצים

ככוס וחצי + 5 כפות פירורי לחם

• אני השתמשתי בפירורי גריסיני – ממליצה גם לכם.

200 גר' פתיתי גבינה צהובה

• זו בדיוק הכמות שיש בשקית הקטנה של פתיתי גבינת "עמק".

מלח, פלפל

הוראות הכנה:

מחממים תנור לחום של 180 מעלות.

מתחילים עם הרביכה:

ממיסים בסיר קטן את ה-100 גר' חמאה ומסירים מהאש.

מוסיפים מיד את הקמח ומערבבים היטב עם כף עץ או מקציף ידני.

מוסיפים את השמנת והחלב, ממשיכים לערבב ומחזירים לאש על להבה בינונית-נמוכה.

מוסיפים את החרדל, המלח והפלפל וממשיכים לערבב עד שהתערובת מסמיכה (ייקח בערך 3 דקות). מורידים מאש.

• המליחו טוב טוב את הרביכה, היות והיא מתבלת את כל הפשטידה שלנו, לכן זה בסדר שתהיה מעט אקסטרה מלוחה.

מכניסים את גרעיני התירס המסוננים לקערה גדולה, מוסיפים את הרביכה ומערבבים.

כעת, מניחים לרביכה מעט להתקרר ובינתיים מקשקשים בקערה קטנה ארבע ביצים אותן מוסיפים לקערת התירס והרביכה ומערבבים.

• אנחנו לא רוצים להפוך את הביצים למקושקשת, לכן לא נשפוך אותן על רביכה חמה מדי..

משמנים תחתית תבנית פיירקס גדולה בחמאה (או תבנית גדולה אחרת המתאימה לתנור) ומפזרים עליה את 5 כפות פירורי הלחם.

שופכים את הבלילה מעל פירורי הלחם באחידות ומפזרים מעליה את פתיתי הגבינה הצהובה.

ממיסים במיקרו/על הכיריים את ה-50 גר' חמאה הנותרים ומערבבים יחד עם הכוס וחצי פירורי הלחם הנותרים.

מפזרים את תערובת החמאה ופירורי לחם מעל שכבת הגבינה הצהובה ומכניסים לתנור לכ- 30-40 דקות עד שפני הפשטידה זהובים וריח משכר מתפזר ברחבי המטבח.

הפשטידה הכי טעימה חמה, אך גם נפלאה בטמפרטורת החדר.

עד הפעם הבאה,

מיכל

** מעדכנת אתכם שביקרתי פה ב-12/6/18 ושדרגתי קצת תמונות..