
מרק גזר ומיסו
בימים האחרונים הסתיו התחיל לבצבץ לראשונה, השמיים נצבעו בגוון אפרפר אהוב ואפילו ירדו כמה טיפות של גשם.
בימים האחרונים הסתיו התחיל לבצבץ לראשונה, השמיים נצבעו בגוון אפרפר אהוב ואפילו ירדו כמה טיפות של גשם.
כרובית בתנור, התוספת הנפוצה והבסיסית, שכבר כתבתי עליה בגרסה הטבעית שלה כחלק ממגש האנטיפסטי שלי, מקבלת היום טוויסט בועט בתוספת מעט מרכיבים נוספים.
בהמשך ישיר למתכון סלט החצילים והפלפלים של נינו, קבלו היום עוד פנינה ממטבחה הגרוזיני האותנטי (or shall I say – גאורגי ).
אין כזה דבר יותר מדי סלטים על השולחן. נקודה. אם אפשר שיהיו מגוונים ובצבעים שונים – מה טוב.
את העובדה שרוני שלנו, בין יתר מעלותיה הרבים (שדה בשוק ההון למשל..), היא בשלנית בחסד כבר יצא לכם להבין בפוסטים של הצ'ילי קון קארנה ועוגת
לפני מספר ימים, דידי, חברתה האהובה של אמי, שהיא מזמן גם חברה שלי, באה לקפה וסיפרה על ארוחה מטורפת שבישלה בשבוע הקודם עבור חגיגה משפחתית.
פתאום הבחנתי בעניין שאינו ברור לי כלל ועיקר: איך יכול להיות ששנה וחצי לתוך הבלוג ועדיין אין לי מתכון אחד של סלק?
עוגת השוקולד ה-"תמימה" שעומדת לפניכם היום מכילה בתוכה מרכיב סודי ומפתיע במיוחד, אפשר להגיד אפילו שנוי במחלוקת.
את המתכון המנצח שלי לגספצ'ו הבאתי לכם בקיץ אשתקד. עמלתי רבות וטינפתי את המטבח שלי אינספור פעמים בשפריצים אדומים עד שהגעתי לנוסחה שהייתי שלמה איתה.
היום אני גאה להציג בפניכם את בן הדוד של סלט הכרוב התאילנדי המעולה הזה (או בגרסה יותר בועטת: his brother from another mother ).
אני מאד אוהבת פטריות: אפויות, מוקפצות, ממולאות (כמו אלו), במרק (כמו זה), כשחקני חיזוק בתוך רוטב עשיר או במרכז הבמה כמו במנה שאני מביאה לכם
ותהיו מעודכנים בכל פעם שאני מעלה מתכון חדש