קטגוריה: פרווה

בהמשך ישיר למתכון סלט החצילים והפלפלים של נינו, קבלו היום עוד פנינה ממטבחה הגרוזיני האותנטי (or shall I say – גאורגי ).

אין כזה דבר יותר מדי סלטים על השולחן. נקודה. אם אפשר שיהיו מגוונים ובצבעים שונים – מה טוב.

לפני מספר ימים, דידי, חברתה האהובה של אמי, שהיא מזמן גם חברה שלי,  באה לקפה וסיפרה על ארוחה מטורפת שבישלה בשבוע הקודם עבור חגיגה משפחתית. 

מאז שקלטתי, תוך כדי כתיבת פוסט רוטב המיסו הזה, שאיכשהו המתכון שלי לסלמון במיסו ומייפל נפל בין הכיסאות וטרם עלה בבלוג, אינני מוצאת מנוח.

היום אני גאה להציג בפניכם את בן הדוד של סלט הכרוב התאילנדי המעולה הזה (או בגרסה יותר בועטת: his brother from another mother ).

אני מאד אוהבת פטריות: אפויות, מוקפצות, ממולאות (כמו אלו), במרק (כמו זה), כשחקני חיזוק בתוך רוטב עשיר או במרכז הבמה כמו במנה שאני מביאה לכם

כבר זמן רב שמתחשק לי לרקוח איזה קוקטייל קייצי, חדש וכיפי שירענן את השבועות החמים והלחים שעוברים עליי.

על הסלט הזה שמעתי רבות עוד הרבה לפני שטעמתי ממנו. ידעתי כבר אז שכנראה ומדובר בשוס אמיתי היות ואותה יעלי, שהעבירה לי את המתכון הקליל

היום אני מביאה לכם מתכונצ'יק.. מעין טיפ עם בונוסים, אם תרצו.

אתם במצב "שומר" כרגע ומתחשק לכם איזה נשנוש כיפי, מינוס ייסורי המצפון? מחפשים לגוון את התוספת המשעממת שלכם לצד העוף/דג? תגידו היוש ל-"סטייק כרוב".

מקורו של המתכון המצוין שאני מביאה לכם היום הוא בסדנת בישול מעולה שהשתתפתי בה לפני כמה שנים אצל מירי המקסימה.

מעשה שהיה כך היה: לפני כמה חודשים, אמי אירחה כמה מחברותיה לערב בנות מהנה, לפי המתכון המנצח של קצת (הרבה) אוכל, קצת יין והרבה חפירות