קטגוריה: צמחוני

לפני מספר שבועות חברתי לי העלתה לאינסטגרם תמונה של העוגה הנוסטלגית הבאה, שוורסיה שלה רובנו ודאי מכירים מילדות.

החורף פה בשיא הדרו ואיתו עצי הלימונים המתמלאים בפרי. יש אצלי במשפחה אהבה גדולה לקינוחי לימון, כפי שיצא לי לספר לכם באחד המתכונים הראשונים שהעליתי

רק בחודשים האחרונים גיליתי את בצק הפילו, איתו אני נהנית לאלתר מתכונים שונים, מלוחים ומתוקים. עד אותו גילוי מרעיש, בצק העלים (על בסיס החמאה כמובן)

לא נעים לי לגלות לכם כמה פעמים ניסיתי את המנה הזו במטבחי עד שהגיעה לורסיה האחרונה והממש ממש טעימה שאציג בפניכם היום.

את המרק הבא אלתרתי לאחת מארוחת השישי האחרונות שלנו, היו לי כמה דלוריות בבית והתחשק לי להכין מרק כתום, אך לחדש: לא ללכת על הכתום

כפי שיצא לי כבר לספר לכם בפוסט של עוגת הלימון ושמן הזית, נתי, חברתי היקרה, שבשנים האחרונות הפכה גם לקונדיטורית, היא אמריקאית בלב ובנשמה (בכל

היום אני מעלה את המתכון הראשון ללחם כאן בבלוג – אך אל תתרשמו יותר מדי (או לחילופין- אל תברחו למתכון הבא ) – אין כאן

היום בשעה טובה אציג בפניכם את הטירמיסו המפורסם של עדידס, אותו אחד שהקהל דורש ממנה להכין שוב ושוב, אירוע אחר אירוע.

עליי להזהיר אתכם לפני קריאת השורות הבאות: מאפה מסוכן נמצא לפניכם. מדובר במעין גרסה ל-"מאק אנד צ'יז" – רק שפרחי כרובית מחליפים את צינורות הפסטה.

נתי חברתי המהממת, אותה קונדיטורית מוכשרת שחתומה על העוגה הזו, ב-"קיטו" בתקופה האחרונה. מי שאינו מכיר, אספר לכם, ממש בקצרה, שקיטו היא מעין גישת תזונה,

כבר כמה שנים שאני שומעת מיעלי, ראש הנהגת ההורים אצלנו בבית ספר ואחת הבחורות היותר חרוצות, מוכשרות ואדיבות שיצא לי להכיר, אודות כישורי האפייה של

אשתף אתכם כי מעולם לא התלהבתי יותר מדי מכרוב ניצנים. לא שהיו לי יחסי שנאה איתו, פשוט לא נמשכתי אליו בכלל – די התעלמתי מקיומו.