קטגוריה: ירקות

המתכון הקליל והכל כך מרשים הבא מגיע בעקבות הפוסט הקצרצר אך הקולע (אם יורשה לי) של ממרח השום. מי שלא נמנה באגף חובבי השום (אנשים

את סלט הכרוב והנבטים הטעים הזה של יוסי (שסבתו חתומה על פשטידת תפוחי האדמה המעולה הזו) יצא לי לאכול כבר בכמה הזדמנויות לאורך השנים במפגשים

כבר זמן מה שמתחשק לי לצאת מקופסת הטחינה שלי.. לשבור את ההרגל, לגוון ולנסות טעמי טחינה חדשים. אך איכשהו תמיד במאני טיים ("כולם לשבת, האוכל

את הרוטב הבא מתחשק לי להכין כבר זמן רב, ואיכשהו תמיד אני לא מגיעה אליו – במאני טיים כשמכינה סלט ירוק, אני תמיד בוחרת בסוף

מה שקרה לי לפני כמה שנים עם הסלרי, בלי שום הקדמה מוקדמת, מתרחש אצלי לאחרונה גם עם השומר . מיחסים של שלום קר אך מתוח,

שמו הבולגרי של סלט החצילים, הפלפלים והעגבניות שכבר אספר לכם עליו הוא "קיופולו". דידוש יקירתי (שמוכרת לכם מתפוחי האדמה קווץ' ומרק החצילים, בין היתר) היא

המרק הבא הוא הגרסה של דודתי זיוה (שמוכרת לכם מסלט הגזר הזה) למרק כתום. כזכור לכם (יומרני מדי מצידי?), הגרסה של אמי (שכבר לפני שנים

את המתכון הקוריאני הבא, אותו למדה לפני שנים מבחורה פיליפינית בלוקסמבורג, העבירה לי צוקי הבלתי נלאית, אחת הבחורות היותר נמרצות שאני מכירה. היא סיפרה לי

המנה הזו נולדה לאחר שחבילה של גזרים צבעוניים צדה את עיניי אצל הירקן. זה היה יום חורפי וגשום וריח צלייתם בתנור מיד עלה באפי.

לאחרונה מאד מתחשק לי כרוב ממולא ביתי, טוב ומנחם. החשק התחיל כשליאת סיפרה לי על סיר הממולאים המגרה שלה ומאז הוא איתי. שיחה אחת נוסטלגית

הסלט הבא הגיח לי בחלום, כמה הזוי שזה נשמע. קמתי בבוקר עם הבנה שחלמתי על סלט עלי תרד עם תותים ופקאן סיני ברוטב וינגרט סמיך