זוכרים במקרה את הפוסט הזה בו סיפרתי על מנה מעולה שאכלתי במסעדת Bar a Vin – הביס המושלם לצד כוס יין – אז היום אני מביאה לכם את גרסתי לשחיתות הכל כך קלה להכנה הזו.
תתכוננו לתשואות מטורפות על עבודה של שתי דקות.
לגמרי מדובר במנת – Ooh La La
שלא תגידו שלא אמרתי .
יש כאן מקום למשחק, וכמובן שאפרט מספר אלטרנטיבות (שימו לב, אחת מהן ממש מתאימה לרוח ראש השנה הממשמש ובא).
בואו שנייה ארענן את זיכרונכם: המנה המדוברת הייתה כיכר קממבר צלויה בליווי ריבת תותים. זיכרון הגבינה הצלויה לכדי מצב צבירה לבתי (מהמילה לבה, כן?) ומושלם עדיין צרוב בפי.
אך חבריי, לא בהעתקה עסקינן אלא בגרסה שונה – אנחנו היום ניקח את רעיון כיכר הקממבר בתנור צעד אחד קדימה – לפני הכנסתו לכבשן נעטוף אותו בבצק עלים. בדיוק.
המאפה התמים, החמים והזהוב שיוצא מהתנור לא מסגיר את ההפתעה שמתחבאת בפנים.
תתכוננו לשריקות.
לחברותיי מאותגרות המטבח – מדובר ב-home run ודאי.
מצרכים:
כיכר עגולה של קממבר משובחת (או ברי, בת דודתה הכמעט זהה), לבחירתכם
בצק עלים על בסיס חמאה
- ניתן לרכוש באגף הבצקים של כל סופר כיום ולא רק במעדניות כמו שהיה עד לפני כמה שנים.
- עניין החמאה בבצק, לעומת המרגרינה שבשאר הבצקים, הינו משמעותי ביותר. אל תוותרו עליו.
ביצה טרופה להברשת הבצק
מעט קמח לקימוח
ריבה משובחת כמו ריבת מישמש, תותים, אפרסקים, תאנים.. מה שאתם אוהבים ונדמה לכם שיתאים.
או
דבש ואגוזי מלך קצוצים גס (וואו!)
מניפת תפוחים חתוכים
הוראות הכנה:
מפשירים את בצק העלים – במשך הלילה במקרר או 4 שעות בטמפרטורת החדר.
מחממים את התנור לחום של 190 מעלות.
מקמחים את משטח העבודה, חותכים ריבוע של בצק עלים ומרדדים אותו.
- חשוב שהבצק לא יהיה עבה מדי (כפי שיצא לי כאן באחד הניסיונות. לא שנשאר זכר ממנו, כן?)
- לא להילחץ – פשוט רדדו קצת וזהו, לא מודדים פה מילימטרים .
- אני הכנתי הפעם שתי כיכרות ונשאר לי מחבילה שלמה עוד קצת בצק. כמובן שכמות הבצק שתזדקקו לה גם תלויה בגודל כיכר הגבינה שתרכשו (אני הכנתי שתי כיכרות שאחת משמעותית גדולה מהשנייה).
מניחים את כיכר הקממבר/ברי על הבצק.
כרגע עומדות בפנינו מספר אפשרויות:
- לא להניח אף תוספת מעל הגבינה, לסגור את הבצק ולהגיש פירות וריבה לצד כיכר הגבינה העטופה (האופציה הפחות מועדפת עליי).
- למרוח בנדיבות שכבה של הריבה הנבחרת.
- לפזר מעל הגבינה אגוזי מלך (גם פקאנים יעבדו נפלא) קצוצים גס ולזלף מעליהן דבש (שלמות).
כעת, עוטפים את הגבינה עם הבצק.
- קבלו חשיפה מהלב: אין עקומה ממני. באמת.
- קחו לדוגמא את שני הניסיונות שלי המוצגים לפניכם: עוקם ואחותו עוקמית , אך ייאמר לזכותי שבטעם קיבלתי 100.
- ישנה אפשרות לעטוף כמעטפה או להרים את כל הבצק כלפי מעלה ואז לקפל ולהדק באלגנטיות. לכו על מה שזורם לכם, העיקר שיהיה מהודק היטב ולא יותר מדי בצק.
בכיכר השנייה הלכתי על סגנון הקיפול הזה:
מברישים את הבצק בביצה טרופה ומכניסים לתנור לכ-30-35 דקות.
מוציאים מהתנור ומצננים כ – 5-10 דקות עד ההגשה (אזהרת שריפת לשון קשה).
- ישנה אפשרות להכין את הכיכר עטופה בבצק יום לפני האירוח ולשמור במקרר, כך שכל שנשאר לעשות לפני הגעת האורחים זה להבריש בביצה ולהכניס לתנור (כשמארחים בגדול, כל שלב שנעשה מראש ומוסיף וי לרשימה משמעותיי בעיניי).
- אם בחרתם באופציית האגוזים והדבש, הגישו בליווי מניפת תפוחים. מדובר בטייק אוף נחמד וכיפי לראש השנה, אך במיוחד שילוב הטעמים של התפוחים, הגבינה הנמסה, הדבש והאגוזים – מופלא.
אשמח לשמוע באיזה שילוב בחרתם ואיך יצא כמובן..
עד הפעם הבאה,
מיכל
5 תגובות
הי מיכלי,
יוגש אצלי בחג,בודאות!
אחרי אפייה הקיפול שלך נראה חינני ביותר!!
עדנה
הי, הקממבר בתנור הוא בדיוק מסגנון המנות שאני נהנית להגיש בארוחת חברות ובהחלט מתכוונת להכין למפגש הבא.
אבל אני לא מתה על בצק העלים, השאלה היא האם בצק אחר יכול להתאים …נניח פילאס או בצק פריך מלוח? מה דעתך?
ואם כן, האם להתנהל עם הבצק האחר לפי אותן הנחיות?
תודה מראש
רוני
הי רוני- זו באמת אחלה מנה למפגש חברות! מבטיחה לך שההתלהבות תהיה גדולה! לא הכנתי אותה אף פעם עם בצק אחר אז קשה לי להגיד.. ממליצה לך לתת צ׳אנס לבצק עלים על בסיס חמאה – אולי הוא יגרום לך לשנות את דעתך.. אם לא, הייתי הולכת על פילו..אשמח לשמוע עם גם איתו המנה מנצחת 🙂
יודעת איפה נתקלתי במנה הזאת? כשעשיתי פוסטדוק בהרוורד, הלכתי פעם אחת לשמוע אופרה שהפיקו סטודנטים מוכשרים באחד מה-houses המפוארים שלהם. זה היה לילה קר מאוד, מן הסתם מושלג (מתי לא מושלג בחורף בבוסטון??). בתוך ה״בית״ (מעונות סטודנטים) האירו נברשות הקריסטל את החדרים המפוארים. עברתי דרך חדר המבואה, לחדר ההסבה, ומשם לאולם ההופעות הקטן. האופרה היתה מקסימה (איך לא, הופיעה בה, בין היתר, חברתי המוכשרת עד מאוד פלורי נמיר!). אחרי האופרה הוזמנו כולנו לקבלת פנים מפוארת בחדרי ההסבה, בהם היה בין היתר פסנתר כנף, תמונות עתיקות על הקירות, ושטיחים בצבע בורדו עמוק שעליו פסענו עם הקוקטלים שלנו ביד אחת, ופרוסת גבינת קממבר אפויה שאחזנו עם קרקר ביד השניה. זו היתה חוויה מסחררת ממש. אחר כך לקחו אותי לסיבוב במחילות הסודיות של בית המעונות הספציפי הזה (לצערי שכחתי את שמו) וסיפרו לי סיפורים ״מפחידים״ :). מאותו ערב מנת הקממבר האפוי ״לוחצת על כפתורי הזכרונות״ שלי כמנה מהאגדות. אני ממליצה בחום.
וואו איזה סיפור! תודה על השיתוף..