התאילנדית בסמטת סיני

הדפס מתכון הדפס מתכון
Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

מאז שנפתחה התאילנדית בסמטת סיני בחורף האחרון ביקרנו בה כבר כמה פעמים, כל פעם בהרכב אחר. המקום הזה פשוט עושה לי את זה!

אני סאקרית של אוכל תאילנדי חריףףף שעוקץ לך את הלשון ופותח לך את הצ’אקרות. כשהוא מגיע בשילוב קוקטיילים מעולים (אחד ספציפי שאני לפעמים חולמת עליו בהקיץ – לא בקטע אלכוהוליסטי כמובן ), אוירה כיפית (היפסטרית פלוס) באחד המתחמים הכי חמים וכיפיים בעיר (סביב הבית כנסת הגדול), לצד שכנים כיפיים בטירוף כמו סנטה קתרינה, שישקו ופורט סעיד, אי אפשר שלא להתאהב (ברשותכם נתעלם מבעיית החנייה באיזור, למה להיתפס על קטנות? ).

תאילנד בעיניי (לא שאני מקורית פה..) היא היעד האולטימטיבי. החופשה שעוקפת בסיבוב כל חופשה אחרת. השילוב המושלם של חופים, שייקים, שירות מפנק, אוכל מעולה ואווירת חופש אולטימטיבית.

עד שנפתחה התאילנדית המדוברת היה מקום אחד שטעמתי בו באמת את תאילנד – מסעדת “הבית התאילנדי“, כמובן. מה לא נכתב על המוסד הזה? אין מבקר, שף או מסעדן שלא שר למקום שירי הלל. אולם, אם מתחשק לכם אוכל תאילנדי טוב (לא ברמת הבית התאילנדי, כן?) בשילוב וייב של “יציאה” עם אלכוהול טוב ואווירה מעולה (מה שאין בבית התאילנדי שהינו מסעדה פר סה) – תקפצו לעמוד בתור המשתרך בסמטת סיני.

עם פתיחתם, לא ניתן היה להזמין מקום והאופציה היחידה לקבל שולחן היה להגיע ולהמתין עד צאת נשמתך (או הריר מהפה – היותר מוקדם מביניהם). מצאתי את עצמי בחורף מחכה עם כובע גרב על הראש גם שעה עד שהושיבו אותנו (בימים של תירוצי ה-Craving בהיריונות זה היה תופס אבל כיום פשוט מדובר בפסיכוזה קלה. זה מה יש).

כיום, יש למקום מספר טלפון (שיהיה לכם בהצלחה לקבל בו מענה) וגם ישנו את הטריק הבא שאימצתי: שולחים מישהו שעובד בקרבת מקום, יום לפני שרוצים להגיע והוא רושם אתכם למחרת (הי ברגו ). עקצתי את המערכת.

לערב המדובר אורן ואני הגענו באיחור עקב שעות ביציאה. ארבעת חברינו כבר נשנשו להנאתם מנות ראשונות ולגמו מהקוקטיילים. אל דאגה – השלמתי את הפערים חיש מהר.

קוקטייל ה – Red Dragon המורכב מוודקה, פסיפלורה, צ’ילי וליים (42 ₪) הוזמן עוד לפני סבב הנשיקות. כבר סיפרתי לכם (כנראה יותר מדי פעמים) שקוקטיילים חריפים הם הפייבוריטים שלי!

היה חם מדי לחלוק את אחד המרקים הגדולים והמפנקים של המקום, אז התחלנו (המשכנו יותר נכון) מאגף הסלטים. קלאסיקת הסום טאם (29 ₪), שצלחת ממנה כבר חוסלה טרם הגעתנו, הוזמנה שוב לצד סטיקי רייס (7 ₪) שמוכן ומזומן להיספג ברוטב המעולה. הסום טאם מורכב מפפאיה בוסר, עגבניות שרי, צ’ילי שום, רוטב דגים, סוכר דקלים, ליים, מיץ תמרהינדי ובוטנים. הזמנו את הסלט ברמת חריפות בינונית (אם לא ממתנים את החריפות במנה הזו, צפו ללהבות). למי שלא מתחבר לאוכל חריף – ישנה אפשרות להזמין את המנה הזו בגרסה שאינה חריפה כלל. היות ורוב המנות בתפריט חריפות (אך לא כולן), ישנו סימון של מדד החריפות לצד כל מנה – מפלפל חריף אחד ועד שלושה. מנת הסום טאם המקורית (אם לא ממתנים אותה) מדורגת 3 ברמת חריפותה.

סום טאם

סלט הקוי פלא (44 ₪) הוא אחד המאסטים של המקום לדעתי: פילה דג חלוט, מחית צ’ילי, נענע, כוסברה, כפיר ליים, בצל סגול, בצל ירוק, לוביה תאילנדית, למון גראס, ליים ונגיעה של חלב קוקוס (פלפל חריף אחד במדד החריפות המקומי). מנה פרשית ומלאה בעשבי תיבול ירוקים עם רוטב מעולה שמתחשק לשתות עם קש.

קוי פלא

הבאה בתור שנחתה על שולחננו הייתה מנת ה – פאד פאק בונג פלא מוק (58 ₪, בעלת פלפל אחד בסולם החריפות)  – רק תנסו להגות את שם המנה מהר שלוש פעמים ברציפות... הלכנו על האופציה עם הקלמרי, כך שהגיעה לשולחן צלחת מלאה בעלי פאק בונג, הירוקים התאילנדים האולטימטיביים, שוחים ברוטב של שום, סויה, אויסטר סוס וקריספי שום (ניתן להזמין אופציה טבעונית ללא קלמרי ואויסטר סוס). אני הייתי שמחה לקבל את המנה עם פאק בונג יותר קריספי ופחות רוטב.. הטעמים צפויים ומוכרים, לא מחדשים אך גם לא מאכזבים. אך, אין ספק כי בגזרת הקלמרי יכלו להיות הרבה יותר נדיבים.

פאק פונג קלמרי

כיאה לכל תל אביבית בשלב כלשהו בחייה, רוני שלנו נמצאת כרגע בפייז הטבעוני שלה (מקווה שלא זימנתי קהל טבעוני כועס כרגע), לכן הזמינה לעצמה מנה ללא חלוקה – פאד צי יו (54 ₪) בוורסיה הטבעונית שלה (המנה גם יכולה לצאת בתוספת פרגית קצוצה. מיותר לומר במה אני הייתי בוחרת, נכון?). אטריות אורז רחבות, פטריות שיטקי, ברוקולי, עלי קאנה, ביצה, סויה כהה ורוטב אויסטר (שלא מכניסים לגרסה הטבעונית). יצוין, כי המנה אינה מדורגת בסולם החריפות של המקום. רוני סיכמה את המנה כנחמדה מאד, סטייל ג’ירף ושות’ ולא מעבר, אך מנה שתמיד כיף להזמין ולאכול.

מנה טבעונית רוני

המנות המשיכו לצאת בקצב נחמד, לא מהיר ולא איטי מדי. הבאה בתור הגיעה מנת ה – נאם טוק (42 ₪) מאגף הסלטים של התפריט. סטייק שייטל פרוס דק, כוסברה, נענע, כפיר ליים, בצל ירוק, בצל סגול, אורז קלוי, צ’ילי גרוס, פיש סוס וליים (שלושה פלפלים בסולם החריפות, למרות שממש לא ברמת ה-“מבעיר את הפה” בעיניי). בשר השייטל היה רך, נימוח ומענג בשילוב עם הרוטב המעולה (ששוב היה קצת יותר מדי ממנו), מדובר באחת המנות הטעימות בתפריט. עם זאת, יש לציין כי הצלחת מחולקת כך שחצי מהצלחת מלאה בסלט השייטל המתובל וחצי בפלחי מלפפונים, חלוקה קצת מוזרה ולא קשורה לדעתי. ניתן היה בכיף לפנק בעוד קצת מהנאם טוק (מוטיב חוזר אחרי הקלמרי) ולוותר על ארבעת פלחי המלפפונים הגסים שלא הוסיפו למנה.

נאם טוק

מנת ה- פלא טוד מא מואנג (125 ₪) עוררה קריאות פליאה עם הגעתה לשולחן. דג לברק שלם, עם חתכים, עומד בחצי עיגול במרכז הצלחת בליווי מנגו בוסר, פיש סוס, ליים, צ’ילי תאילנדי, שאלוט, קשיו, שרימפס יבש וכוסברה (ללא פלפלים בסולם החריפות). ישנן קוביות דג מטוגנות בתחתית סלט המנגו בוסר (הנפלא, קרוב משפחה של הפפאיה בוסר מסלט הסום טאם), בנוסף לבשר הדג שנותר על הדג עצמו (עם אזהרת ריבוי עצמות לפניכם). הטעמים היו נפלאים, אך נדרשה התעסקות לא מעטה עם הדג, בניגוד למנות האחרות שאפשר היה לנשנש בקלות, מבלי להתלכלך (לצד סבב שני של דרינקים שכבר הוזמן בשלב זה של הארוחה).

לברק

אי אפשר לאכול תאילנדי בלי מנת קארי אחת לפחות – כאן נכנסת לתמונה מנת ה- פלא פאד פריק גאנג (69 ₪). דג לבן בטמפורה בקארי אדום ביתי, שעועית ירוקה, כפיר ליים, גראצ’אי (שזה ג’ינג’ר בר מסתבר) ובזיל תאילנדי (שני פלפלים בסולם החריפות). כמובן שהזמנו מנת אורז מאודה (5 ₪) שמתאימה כמו יד לכפפה לרוטב הקארי האדום המעולה. אשתף אתכם כי תחילה נאמר לנו על ידי המלצר כי אזל האורז במטבח . אכן ידיעה מרעישה והזויה במיוחד במסעדה תאילנדית. מיותר לומר שמאד התפלאנו בתגובה. באופן מפתיע, כעבור כמה דקות התבשרנו כי התקלה טופלה ומנת אורז בכל זאת תוגש לצד מנת הקארי. לא ברור מה בדיוק קרה שם, אך העיקר שהעניין טופל והיה לנו אורז להשרות ברוטב הקארי עד לספיגה אולטימטיבית. אציין, כי שוב, גם במנה זו, עלה עניין הנוכחות המצומצמת משהו של הדג במנה. השעועית הירוקה (והנהדרת!) כיכבה, אך את הדג לעומתה היה צריך.. לדוג . למרות כל מה שנאמר, זו עדיין הייתה אחת המנות המוצלחות של הערב בעיניי.

קארי אדום2

את העוקצנות שנותרה בפינו נטרלנו עם טפיוקה פירות (38 ₪) ופנקוטה (38 ₪). כמובן שאת הטפיוקה אני בחרתי מבלי לחשוב פעמיים (זוכרים את הפוסט הזה?). הטפיוקה כאן דלילה מאד יחסית, אך מרעננת ונחמדה (כמה שחצני יהיה להגיד ששלי יותר טובה? ) בליווי קרח כתוש ופירות העונה. הפנקוטה הייתה הפתעה נעימה מאד עם טעמים אקזוטיים (שאני כלך כך אוהבת) של קוקוס ומנגו בשילוב קוקוס ואגוזים קלויים שנתנו אחלה קראנץ’. מנה כיפית לחלוק עם חברים לסיום הערב.

סלחנו למלצר ששכח להדפיס לנו את הסבב האחרון של הקוקטיילים ויצאנו ממתחם הבית כנסת הגדול עם חיוך רחב מרוח על הפנים.

 

 

 

 

עשוי לעניין אותך גם

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

Published by

One thought on “התאילנדית בסמטת סיני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *