אוזריה

הדפס מתכון הדפס מתכון
Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

מאז פתיחתו של הבלוג אני מחכה להזדמנות לכתוב לכם על אוזריה.

מדובר באחד המקומות האהובים עליי בעיר: שילוב מושלם של אוכל משובח, אווירה כיפית, מוזיקה שמחה ואלכוהול טוב במתחם שהולך ונהיה יותר ויותר לוהט מביקור לביקור. השפית מאחורי המקום הנפלא הזה היא אביבית פריאל אביחי, יוצאת מסעדת טפאו האגדית – שטביעת ידה (ה-“טפאו-ית”) ניכרת בהרבה מהמנות.

הבאג הכמעט יחיד של המקום הוא שאי אפשר להזמין שולחן לפחות משישה סועדים ומשום שאני ממש לא במיעוט שהתאהב במקום הקטן הזה – לפעמים הסיכוי להתיישב מבלי להתייבש בחוץ שואף לאפס (ולי ממש אין סבלנות להתייבש בחוץ). זו גם אחת הסיבות שטרם כתבתי לכם פוסט זה. עד שבשעה טובה, רוני הזמינה מראש מקום לשישה – ושמנו פעמינו באחד מערבי חמישי האחרונים למתחם לוינסקי הצבעוני והתוסס להרים כוסית אוזו לכבוד יום הולדתם של זיוי וקמזל.

יש בלוינסקי לא מעט מקומות שווים חדשים, אבל אף אחד, עם כל ההייפ סביבו, לא משתווה לאוזריה (Ouzeria): בר-מסעדה שמח המגיש אוכל ים תיכוני (לא בהכרח יווני, למרות השם).

למרות שהזמנו מקום, חיכינו שהשולחן שלנו יתפנה כרבע שעה לפחות. אפשר להבין את החבורה שלא התפנתה, היה להם כיף והתבאסו לצאת מהאווירה הצוהלת שבפנים, אך כאמור, חיכיון (כן, יש כזו מילה!) אינו נמנה על תכונותיי המובהקות . לפני שנתחיל בתיאור הארוחה, עליי להזהיר מראש: מי שאינו אוהב לאכול כשמוזיקה רועשת ושמחה מתנגנת ברקע, שיחשוב טוב טוב אם מתאים לו לבדוק את אוזריה. לא רק שהמוזיקה סופר שמחה וקולנית כאן, מסתמן שאחד המלצרים גם מקבל תוספת שכר בכדי “להרים” את האווירה ומוחא כפיים בטירוף לקצב המוזיקה לאורך כל הערב. לנו זה בא טוב, במיוחד בשילוב כמה דרינקים , אך עולים לי בראש כמה אנשים שהיו משתגעים מהסנריו הזה – אז לתשומת ליבכם.

מבחינת קוקטיילים, חצי שולחן הלך על ה- ציצניס – קמפרי, תפוזים טריים וודקה (44 ₪), לשם אני השתייכתי: קמפרי ותפוזים הם שידוך שלעולם לא נמאס עליי ואחד המשקאות היותר מרעננים שיש בעיניי (ואם מציעים להוסיף לו קצת וודקה – למה לא?!). בנוסף, הוזמנו גם מוחיטו (45 ₪) – נענע, לימון רום וסוכר, עוזי (44 ₪) – אוזו, נענע, דבש, ג’ינג’ר ולימון ואוזו נקי עם קרח בצד (למר “אני לא שותה קוקטיילים”).

קוקטייל קמפרי

 

בדומה למסעדת צ’יקטי שסיפרתי לכם עליה לא מזמן, גם כאן גודל המנות הוא קטן-בינוני (לרוב) והמטרה היא לחלוק אותן בין כולם. התפריט בנוי כך שמתחיל מהמנות הקטנות והקלילות יותר ומסתיים בכבדות ועיקריות יותר, במתכונת המפורסמת של “מה שמוכן – יוצא”. אציין, שקצב הגעת המנות היה לעיתים איטי מדי, מה שספציפית לא הפריע לנו באותו ערב, אך עלול היה לעצבן אותי בנסיבות אחרות.

רוני ואני ניגשנו למלאכת ההזמנה. אם אתם זוכרים את רוני מהפוסט הזה, אתם מבינים שאין מצב להזמין לבחורה הזו מבלי שיהיה לה say בעניין. בכיף שלי.

ראשונה הגיעה לשולחן, עוד לפני המאזטים הקטנים, מנת ה – “רביולי” סלק (38 ₪) – מנה נפלאה של דפי סלק דקיקים במילוי קרם גבינת עיזים (כך שנראים כמו רביולי), מתובלים בכוסברה, שום, שמן זית ולימון. סיפתח קליל אך מענג במיוחד.

רביולי סלק

כעת, הצלוחיות הקטנטנות התחילו לטפטף: צלחות המוחמצים (12 ₪) והטחינה (14 ₪) לא חידשו דבר אך לא אכזבו. אולם הכרובית של אביבית (15 ₪) הייתה לא פחות מממכרת (חבל שמוגשת בצלחת כל כך פיצית), כאשר השוס שלה הוא ברוטב: היא מעורבבת ברוטב קיסר משובח – פטנט שאני מתכוונת לאמץ!

מוחמצים

טחינה

כרובית של אביבית

הלחם (18 ₪) מגיע חם וטרי, כאשר גולת הכותרת היא המטבל הנלווה אליו, שבטעימה ראשונה נדמה כטפנד זיתים מעניין מאד, אך בעצם הינו מטבל עלי גפן מיוחד וטוב.

התיאבון נפתח והיינו בשלים להתקדם ל – big guns, לכן הגעתו לשולחן של הסינייה קבב טלה (56 ₪) לפני רוב המנות הקלילות יותר שהזמנו, דווקא התאימה לנו. הקבב היה עסיסי במיוחד ברוטב של עגבניות קונפי וטחינת “הר ברכה” גולמית, שנוגב בלחם עד הטיפה האחרונה. רטבים רבים בתפריט דרשו להיספג בפת לחם, כך שלא הייתה ברירה  ומנת לחם נוספת הוזמנה במהלך הערב.

סינייה קבב

בוראטה טרייה על סלט כל מיני עגבניות” (68 ₪)  – הייתה בדיוק כך. הענקנו לנועה (או בשמה המיתולוגי – נימנומית) את הכבוד לבצוע את גבינת הבוראטה המפתה, כך שכל הפנים הקטיפתי שלה התמזג עם שלל העגבניות הטריות והמתוקות, בשילוב עם התיבול העדין והנכון שכבר עטף אותן – פשוט חלום (שמאד קל לשכפל בבית דרך אגב, ברגע שהבוראטה הנכונה בידיכם – easy peasy).

בוראטה ועגבניות לפני פתיחה

בוראטה ועגבניות

את מנת השורשים הצלויים (38 ₪) ניתן להזמין על בסיס גבינת כבשים טורקית או קרם שקדים. על אף שבחרנו בקרם השקדים (שזכרתי מאד לטובה מביקוריי הקודמים), לצערי עשו טעות במטבח והמנה יצאה על מצע של גבינת הכבשים. היא הייתה טעימה, אך בשילוב קרם השקדים המופלא, יכלה להיות מצוינת (אציין כי הציעו להחליפה אבל הסתפקנו בתוספת של קרם שקדים בצד).

שורשים צלויים

למרות שהפסטה פרסקה (48 ₪) הוזמנה לרוני (שהיא חצי צמחונית – כן, יש דבר כזה ), כולנו טעמנו ונהננו ממנה: פסטה טרייה ברוטב אלי אוליו עם זיתים שחורים, צלפים, בזיליקום, קונפי עגבניות שרי ופרמזן. מנה מקסימה.

פסטה פרסקה

כעת, נחתה על השולחן אחת המנות הטובות בתפריט: נתחי שייטל בשמן זית, פימיינטון, פלפל פדרון ובצלים שרופים על אחו בלאנקו (56 ₪). האחו בלאנקו הוא בעצם אותו קרם שקדים שהיללתי קודם במנת השורשים – בשילוב עם הטעמים המעושנים והחרוכים של הפימיינטון (סוג של פפריקה מעושנת) הפלפל, הבצלים והשייטל העשוי כהלכה – מדובר במנה וואו (שטעמיה מזכירים שמי שעומדת מאחוריה היא יוצאת טפאו).

נתחי שייטל

מנת האסקביצ’ה בורי עם סלסת שוק ויוגורט (38 ₪) הייתה יפה הרבה יותר מטעימה והוכתרה כנפילה של הערב (נפילה יחידה בין הצלחות רבות). משהו פשוט לא עבד במנה הזו: גם הדג, גם היוגורט וגם השילוב ביניהם לא קלעו.

אסקביצה בורי

ריזוטו פריקי עם “נקניקיית” פטריות טבעונית (42 ₪) היא אחת מאותן מנות טבעונית שכל כך מוצלחות, שגם מי שאוכל הכל מהכל מזמין אותן מבלי לחשוב פעמיים. הפריקי בעל הטעם המעושן מהווה משענת טעימה ועשירה לעלי הכרישה הממולאים במחית פטריות משגעת (= ה-“נקניקיות”). זוהי מנה עם טעמי אדמה מעושנים ומסתוריים – חובה לאוהבי הז’אנר.

ריזוטו פריקי

לרגע קצר במהלך הערב עלה החשש שמא אולי לא הוזמן מספיק אוכל (הייתם מאמינים?!), לכן נוספו שתי המנות הבאות, שחס וחלילה לא נצא רעבים: ארטישוק בגריל על קרם תירס וגילוחי פרמזן (38 ₪) – מנה חביבה ותו לא (האמת היא שלא פייר שאחווה דעתי על קרם התירס לאחר השתפכותי על הפולנטה הזו, אותה אכלתי רק יומיים קודם). לעומתה, מנת ה-קלמרי בשעועית שחורה, חמאה וצ’יפוטלה מעושן (56 ₪) דווקא השאירה את חותמה: השעועית המתובלת בחריפות העוקצנית של הצ’יפוטלה העניקה למנה ניחוח מקסיקני אהוב (וכן, לא טעיתם, הטעמים המעושנים חוזרים על עצמם לא מעט בתפריט של אוזריה).

ארטישוק על קרם תירס

קלמרי על שעועית שחורה

כבר היינו בטוחים שהגיע שעת המתוק כשהגיחה לשולחן מנת ה – קרפצ’יו minute made עם זרעי עגבניות, עלעלי סלרי וגבינת מנצ’גו (42 ₪). לא התייחסנו אליה כל כך, ולא באשמתה – כמו שנאמר it’s not you, it’s me . זה לא שהייתה לא טעימה, פשוט כבר לגמרי היינו במוד קינוחים, לכן בשר נא פחות דיבר אל כולנו באותו רגע. אך בכל זאת אציין שזו לא מנת קרפצ’יו קלאסית משום שהבשר נחתך בפרוסות עבות יחסית, כאשר אני מעדיפה את הקרפצ’יו שלי פרוס קצת יותר דק.

קרפציו מינוט מייד

כפי שיש שאומרים על בצק, אני אומרת על קינוחים: מדובר בקיבה נפרדת לחלוטין! הלכנו על שתי אופציות קיציות נפלאות: (1) גלידת פיסטוק ביתי עם עוגיות קדאיף (42 ₪) שהייתה עשירה, משובחת וקרמית. (2) הקינוח עונתי (46 ₪) של התפריט, שבאותו ערב היה פבלובה מפורקת עם אפרסמון, אגסים, ענבים וסילאן. מנה כיפית ומענגת עם שילוב מושלם של קצפת, מרנג ופירות – my kind of dessert.

גלידת פיסטוק

פבלובה מפורקת

יצאנו מבושמים, מפוצצים ועליזים ונפרדנו לשלום מהאוזריה עד לפעם הבאה, שלא תרחק מלהגיע.

אין כמו לחזור למקום מוכר ואהוב.

 

 

 

עשוי לעניין אותך גם

Email this to someoneShare on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterShare on LinkedIn

Published by

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *