קטגוריה: מנה עיקרית

הרבה זמן שלא התעסקנו בחיבתי הרבה למייפל, עליה סיפרתי לכם כבר רבות.

הקדירה הזו דורשת מינימום של מזג אוויר אפרפר בחוץ. אני לא צוחקת. היא באמת טעימה יותר כאשר הרוח שורקת והשמיים קודרים.

עד לפני כמה שנים (האמת, שמפה לשם, עברו כבר די הרבה..), לא הייתי מתעסקת בבית עם דגים.

היום אני הולכת לשתף אתכם בעוד אחד מהמתכונים הבטוחים והקבועים של אמי (כמו למשל הרוטב המופלא הזה ועוגת הפירות הזו).

דמיינו פסטה ברוטב אלפרדו: קרמי, שומי ונימוח. עכשיו דמיינו שאין בה טיפה אחת של שמנת. אף לא אחת.

הרבה אימהות פונות אליי בתקופה האחרונה עם בקשה אחת זהה: לעלות לבלוג מתכונים נוספים שילדים אוהבים. גם להן, ולא פחות לילדיהן, נמאס מאותו תפריט שבלוני

אני לא מאמינה שאני כותבת פוסט על ורניקס! (נשמע כך – VA RE NI KES)

את מנת העוף העשירה והחגיגית הזו טעמתי לראשונה לפני כעשור, באחת ארוחות השישי המפנקות והמהנות אצל מירי ואבי.

את הטיפ הבא נתנה לי חברתי נתי המהממת (אותה קרניבורית שסיפרתי לכם עליה פה), כשכתבה לנו (בקבוצת הוואטסאפ אלא מה?!) על ההצלחה שהמנה הזו גרפה

הפוסט הבא הוא יותר טיפ ממתכון (לכן שייכתי אותו לאגף הטיפים והמלצות בבלוג, דא?!). רק טיפ, אבל שובב!

אחד הפוסטים הראשונים שבער לי לעלות היה פוסט ה–"עוף במבה", שמספר על אותה מנה אהובה בביתי של עוף בחמאת בוטנים וסילאן.

זה היה עניין של זמן עד שפוסט הפסטו יגיע. הרוטב הירוק זוהר הזה הוא אחד מעמודי התווך של מטבח ביתנו.