קטגוריה: ירקות

מציאות הזויה ביותר עוברת על כוחותינו בימים אלו.

לפני מספר שבועות, הרבה לפני עידן הקורונה, אירחנו לארוחת חברים נוספת בביתנו. מסורת שכיף לחזור אליה מדי פעם, בה כל אחד מביא מנה שבישל ומבלים

אחד המתכונים הכי נצפים ואהובים בבלוג הוא המתכון של האורז עם פטריות וערמונים בתנור. היום אציג לכם מתכון נוסף של אורז בתנור, הפעם של דודתי

בהמשך לפוסט של הבשר המפורק, בו סיפרתי לכם על ארוחת הסילבסטר האסייתית השווה שבישלתי לחבריי, היום הגיע תורם של החמוצים האסייתיים הפשוטים אך הממכרים שלי,

הסלט הבא נמנה על החבורה האקסלוסיבית של אותם סלטים שיבקשו מכם להכין פעם אחר פעם, אירוע אחר אירוע. אותם סלטים שכולם יבקשו את המתכון שלהם

את המרק הבא אלתרתי לאחת מארוחת השישי האחרונות שלנו, היו לי כמה דלוריות בבית והתחשק לי להכין מרק כתום, אך לחדש: לא ללכת על הכתום

עליי להזהיר אתכם לפני קריאת השורות הבאות: מאפה מסוכן נמצא לפניכם. מדובר במעין גרסה ל-"מאק אנד צ'יז" – רק שפרחי כרובית מחליפים את צינורות הפסטה.

אשתף אתכם כי מעולם לא התלהבתי יותר מדי מכרוב ניצנים. לא שהיו לי יחסי שנאה איתו, פשוט לא נמשכתי אליו בכלל – די התעלמתי מקיומו.

ורסיות רבות למנה הבאה ניתן למצוא במסעדות אסייתיות שונות – משתמשים בחסה עגולה,  טרייה ופריכה ככלי קיבול לתערובת מתובלת כלשהי – בתוספת עשבי תיבול טריים

שמעתם על הפירה של הענק הירוק? טעים וחמאתי כמו פירה תפוחי אדמה רגיל, אך עם תוספת של צבע וכוח? אם לא – היום הוא יום

כולם מכירים את סלט תפוחי האדמה והמיונז הידוע "של פעם". היום אני גאה להציג בפניכם גרסה חדשנית וכה טעימה לאותו סלט ידוע (שכבודו במקומו מונח,

בעלעוליי במגזין הבישול הבריטי Olive נתקלתי בכתבה של כמה עמודים על בישוליה של שפית ממאוריציוס, לא פחות, המגוללת את סודות האוכל המקומי של האי.  במיוחד