ערב קיצי בצ'יקטי

יש לי חברה, שהיא במקור חברה של אמא שלי, שאימצתי לעצמי.

אנחנו מתראות כל ראשון בבוקר לשיחה צפופה של 45 דקות (תוך כדי אנחנו גם מתעמלות, לא שאנחנו נותנות לעובדה זו להפריע לריכולים ולחפירות שלנו ).

עם הזמן גיליתי, שפראיירית בענייני קולינריה היא ממש לא, נהפוכו – במבינת עניין אמיתית עסקינן. לכן, כאשר המליצה לי לא מזמן ללכת לצ'יקטי, לא בזבזתי יותר מדי זמן ותוך שבוע כבר ישבתי עם כל הפמיליה שלי במקום.

אז קודם כל, תודה לאלין היקרה, ששוב דייקה בהמלצתה.

צ'יקטי היא מסעדה המגישה מנות קטנות מהמטבח האיטלקי, סוג של טאפאס איטלקי אם תרצו, באווירה קלילה, כיפית ונעימה. המסעדה יושבת באחת הפינות הידועות והנעימות של רחוב יהודה הלוי בתל אביב (פינת מזא"ה), היכן ששנים שכנה מסעדת הסנדויץ' בר, בה אכלתי כל כך הרבה בצעירותי בשעות הקטנות של הלילה (מאז חנו בלוקיישן כמה מסעדות שונות עד הגעתה של צ'יקטי, לה אני מאחלת להישאר במקום עוד זמן רב).

למרות ששמרו לנו שולחן בפנים, בחרנו לשבת בחוץ, היות והיה ערב נעים עם בריזת קיץ מופלאה – כבר התחלה ברגל ימין. המלצר שלנו היה בחור צעיר שניכר היה שהתפריט, ובפרט תפריט הקוקטיילים המכובד, קרוב לליבו. הוא תיאר כל משקה וכל מנה בכזו תשוקה וירידה לפרטים, שאפשר בקלות היה לחשוב שהוא אחד הבעלים (והוא לא).

לאחר שכל אחד בחר לעצמו את ה-Poison of Choice (אם מתפריט היין, הנגרוני או השפריצרים הקיציים), ניגשתי למשימת ההזמנה האהובה עליי. כל המנות בתפריט הן בגודל קטן-בינוני ומתאימות ומומלצות לחלוקה על ידי כל סועדי השולחן. לאחר שהתיאבון נפתח כמו שצריך בעזרת הקוקטייל וההצצות לשולחנות השכנים, הזמנתי חצי מהתפריט (שמראש די מצומצם). כאמור, התפריט אינו מחולק למנות ראשונות ועיקריות, אלא לקטגוריות, כאשר כולן מגיעות לשולחן במתכונת של "מה שמוכן- יוצא" (עם יד על הדופק כך שלא כולן יגיעו בבת אחת). סמכו עליי שלא הזנחתי אף קטגוריה..

ראשונה הגיעה לשולחן "צלחת טעימות מאיטליה" (82 ₪), שהיא צלחת זוגית גדולה ונדיבה מלאה בכל טוב שמשתנה מדי יום. באותו ערב הצלחת כללה פרוסות סלמי, מוצרלה די באפלו עם פלפל ירוק חריף, זוקיני צרובים, בראוזלה, קוביות ברי, טוסטונים של לחם שאור, מטבל איולי, שעועית במרינדה, שום קונפי, בצלים מקורמלים, חצילים ופלפלים קלויים. אגלה לכם שהצלחת הייתה עד כדי כך כיפית- שבמהלך הערב היא הוזמנה שוב.

יחד עם צלחת הפינוקים נחתו על שולחננו שתי מנות משלימות, שמושלמות גם כל אחת בפני עצמה. הראשונה היא  "קרפצ'יו דג ים סיציליאני" ( 54 ₪) שהייתה מדג טונה נפלא בליווי פיסטוקים, צנוברים, בצל, צ'ילי ושמן זית. וואו!! מנה פרשית ומלאה בטקסטורות וטעמים, שהרוטב שנשאר אחרי חיסולה פשוט זועק לפוקצ'ה הקלאסית (27 ₪) שתעשה בו איזה סיבובון. המלצר האיץ בי להזמין את הפוקצ'ה על אף שתחילה לא קרצה לי מהתפריט, אבל הוא ידע על מה הוא מדבר. מכירים את הפוקצ'ה המפורסמת של מסעדת רפאל? אז זאת אחותה. הסייד קיק שמגיע יחד איתה של עגבניות מתובלות, שום אפוי ושמן זית, מעולה בפני עצמו, כך שגם אם לא הזמנתם את הקרפצ'יו תתענגו על השילוב המנצח והאלמותי הזה. דרך אגב גם מנת הקרפצ'ו הוזמנה שוב, בעקבות הצלחתה הרבה.

מנות ה-פנצנלה עגבניות (45 ₪) והסלקים הצלויים (44 ₪) הן בעצם שני הסלטים "פרופר" היחידים בתפריט. על אף שהיו טובים, הייתה חסרה לי עוד מנת סלט ירקות חי פרשי, שאין בנמצא בתפריט. הפנצנלה הייתה קלאסית ומדויקת עם חומרי גלם נפלאים: עגבניות בשרניות ומגוונות, מוצרלה די בפאלו (אהובתי), לחם מהגריל, בצל, עשבים וחומץ בן יין אדום. מנת הסלקים הייתה נחמדה ותו לא, הסלקים לא לקחו בה center stage ודי התחבאו בתחתית, מתחת לערימת עלים, שהיו טעימים ונעימים – אך לא לכך ציפיתי.

האספרגוס (43 ₪) היה מפתיע ומיוחד –  מנה מדהימה לאוהבי השילוב של גבינות וכמהין. הרחיקו את האספרגוס מהכיוון הפרשי והקריספי המוכר והטביעו אותו בקצף פרמז'ן וכמהין ממכר ומושחת (לאחר ששיפדו וחרכו אותו טוב טוב). חצי מהשולחן ליקק את הצלחת וחצי מהשולחן נמנע מלגעת.. נחשו באיזה צד אני הייתי .

כעת הגיעו לשולחן שתי הפיצטות הקטנות והממזרות: פיצטה ביאנקה (43 ₪) ו-פיצטה סלומי (46 ₪). הבצק היה רך ומענג (מבינים פה בבצקים, בהמשך לפוקצ'ה המדהימה), לא מהזן הדק והמתפצפץ אלא מהזן היותר ענני. הפיצטה ביאנקה הייתה שחיתות במיטבה: מסקרפונה, מוצרלה, ארטישוק ואורגנו – אין מילים. היות והמנה כל כך עשירה, מידותיה הקטנות מדויקות ביותר. את הפיצטה סלומי, שמגיעה עם סלסיצ'ה, זיתים שחורים וצ'ילי לא הספקתי לטעום (!) משום שחוסלה שניות לאחר הגעתה לשולחן, אך כל זולליה סיכמו, פה נוטף גבינה אחד, שהייתה לא פחות ממדהימה.

הקלמרי בפלנצ'ה (43 ₪) המגיע עם ארטישוקים, סלסיצ'ה (אם לא כשר אז עד הסוף) וסלסה ורדה נפלאה ומרעננת, היה חרוך בדיוק במידה והוכתר על ידי אחי הקטן כמנה האהובה עליו באותו ערב. אני לא נסחפת להכתיר אותה, אך מסכימה כי הייתה טובה מאד.

ועכשיו הגענו להוד מעלתה: rolling drums.. הפולנטה (49 ₪) . הו, הפולנטה הזו הייתה הפתעה כה נעימה – עשירה, מתירס טרי, בליווי פטריות ושמן כמהין. הצלחה מסחררת! יש אפילו שאמרו שהיא לוקחת בסיבוב את ה-פולנטה של מחניודה (זוכרים שסיפרתי לכם עליה פה?). עד כדי כך.

מאגף הפסטות הלכנו על שתיים (מתוך ארבע סך הכל) שהיו מצוינות: פסטת בקר בבישול ארוך (68 ₪) ולינגוויני שחור עם שרימפס וקלמרי בשום ויין לבן (72 ₪). אקדים ואומר, ששתי המנות חוסלו ומיד הוזמנו שוב. כבר אומר הרבה, נכון? גם שאנחנו חבורת חזירים  וגם על המנות. אתחיל בפסטה השחורה, שקיבלה עוד קווץ' של לימון עם הגעתה לשולחן. My kind of pasta: חריפה, עוקצנית ומתובלת, עם הסיומת של פירורי הלחם הקראנצ'יים שפוזרו מעל – מנה אליפות. פסטת הבקר הייתה קלאסיקה במיטבה: דפי הטלייאטלה הנפלאים השתלבו באופן טבעי ונכון עם רוטב החמאה והבקר שהתמוסס בפה.

למרות הצורך העז לפתוח כפתור, כצפוי, לא ויתרנו על קינוחים והזמנו שלושה מתוך ארבעת הקינוחים האיטלקיים הקלאסיים המוצעים בתפריט (כן, שוב: חזרזירים!). למרות שוויתרנו על אחד, בסופו של דבר, צוות המסעדה פינק אותנו גם בפנקוטה, כך שטעמנו את כל תפריט הקינוחים. האפוגטו (26 ₪) עשה את עבודתו: גלידת וניל טובה שמוזגים עליה אספרסו חם, אין מקום לטעויות. הטירמיסו  (32 ₪) הוגש בכוס והיה משובח, עשיר וצפוי, כך בדיוק גם אפשר לתאר את הפנקוטה (32 ₪) שהוגשה יחד עמו. דווקא סורבה הקמפרי (26 ₪) היה מבחינתי השוס שבקינוחים: מרענן ומריר – בדיוק מה שאני הייתי זקוקה לו בסיום הארוחה.

אין ספק שצ'יקטי נכנסה באותו ערב לרשימת הקבועים והמומלצים שלי. כמה כיף לגלות מקומות חדשים ונפלאים שלא מתפשרים על האיכות. בדיעבד הבנתי שהערב הכי נכון להגיע למקום הוא בחמישי – אז גם מתנגנת מוסיקה והאווירה קצת יותר תוססת. האמת, שלנו היה ערב נעים במיוחד גם ביום חול רגיל, כך שלשיקולכם.

תהנו!